Bienvenidos!

"התיק הגדול שלי נקרע, התיק הקטן שלי נגנב,

זכר הימים בבואנוס איירס...

הייתה בפנים מצלמה, היה לי בפנים גם נגן מוזיקה,

אבל אני לא עושה מזה עניין...

כי אני הולך להנות שחבל על הזמן-

הולך להנות בדרום אמריקה!..."

שיר זה שכתב חבר שלי לפלוגה יחד עם שותף שלו לטיול וקיבל את פני בבואנוס-איירס היה השיר שעזר לי להתאקלם לראשונה ביבשת, ומילותיו היו נכונות בהחלט.

ישראל, 16.3

ביום שישי האחרון לטיסה הרגע הקובע הגיע, לילה קודם בהרמת כוסית נפרדתי מהמשפחה ובהרמת שלוק גולדסטאר גם מהחברים, דברים אחרונים נדחסו למוצ'ילה וכמה שיחות פרידה, נסיעה מהירה לשדה התעופה באחר הצהריים בלי דמעות או דרמות, לא פעם ראשונה בחו"ל.

עם כמה תמונות שהם מצלמים אותי בכניסה ואריזה ראשונית של הכיסוי מוצ'ילה(שנארז הפוך תחילה) השארתי את ההורים מאחור לאחר ביקורת דרכונים ונכנסתי לטרמינל.

זה אז שמתחילים דברים לצוף- חרדה קלה כזו שהולכת וגוברת עד לעזיבת המטוס את הקרקע, ואין לי פחד טיסות, אמצע מרץ היא התקופה שהארץ הכי יפה מלמעלה- ירוקה, נקייה ובהירה, וברגע שנעלמו החופים שלה נחתה עלי הכאפה.

הייתי בשוק, חרדה לא ברורה מהלא נודע הזה שאני הולך אליו, זה לא אירופה, זו יבשת ענקית שנודעה לשמצה בפשע ובאלימות שלה, מה אני עושה?!

באוכל של הטיסה לא נגעתי ועד מדריד גם מילה לא יצאה לי מהפה, אלא שהזמן מתחיל לפוגג חששות וגם מפגש עם עוד מטיילים כמוני שאני פוגש בעצירת הביניים, הטיסה הטראנס אטלאנטית מהירה וקלה מהצפוי, אפילו דיברתי עם בחורה אוסטרית שבאה לחופשה קצרה בארגנטינה על המי והמה ואיכשהו הבוקר שמגיע נראה קצת יותר אופטימי, יש אפילו מצלמה על זנב המטוס שמצלמת אותנו נוחתים...

ביציאה מהמטוס בשדה התעופה של בואנוס התחברתי לרום, עוד ישראלי שנחת, איתו החלפתי כספים וחיפשנו שותפים למונית כי לא ממש רצינו להוציא 60 פזו על הנחיתה. לבסוף החלטנו לקחת הימור ותפסנו את האוטובוס הציבורי שיוצא מהנמל תעופה עד למרכז בפזו וחצי... מאוד משתלם אבל לא תמיד בטוח, אלמלא היינו מגיעים בבוקר אני לא מאמין שהייתי תופס אותו, כיוון שעבר בשכונות לא הכי סימפטיות, אבל מצד שני הרווחתי סיור ראשון בעיר שהיתה אירופאית לחלוטין ותוססת כמו שיכולתי לצפות מבירת ארגנטינה שככל שהתקרבה למרכז הזכירה לי יותר ויותר את פריס...

ירדתי בAvenida de mayo המפורסם, משכנם של רוב ההוסטלים הישראלים בעיר והתמקמתי בזריזות בהוסטל האסטוריל הנוח כדי לחסוך את שוק הנחיתה, משם מיהרתי לצאת בחיפוש אחרי כרטיסים להופעתו של רוג'ר וואטרס ביום שלמחרת, אחרי שלא הסכמתי לקריעת המחירים של הארץ גם לא הסכמתי לקריעת המחירים של הסוכנויות הישראליות של קאזה זולה וקאזה דה פאפא שרצו בסביבות ה200 פזו לכרטיס הכי זול... אמרתי 'לא תודה', בדקתי באינטרנט ומצאתי שבדוכן של טיקטק, חברת הכרטיסים, יש מכירה בדוכנים הלא רחוקים. בדרך לשם שמתי לב לתופעה הזו של הקפדה מופטית על התור בכל מקום- אוטובוס, מטרו, דוכן אמפנאדות וגם בקניון ובאמת שאחרי שעתיים המתנה בתור כבר עמדתי בחוץ עם כרטיסים ב120 פזו לבמה המרכזית.

חזרתי להוסטל כדי לחתום יום ראשון די מוצלח.