לאוס - קייקים, אבובים, טיול בין כפרים, טיול אופניים, אופנועים, מפלים, נהרות וג'ונגלים

יצאנו יום ראשון בנסיעת לילה מבנגקוק, בירת תאילנד, לגבול המרכזי של לאוס, נסיעה בת 12 שעות.

בבוקרו של יום שני כבר היינו בואן-טיאן Vientiane עיר הבירה של לאוס.

לאוס מדינת עולם שלישי, לא מפותחת ומספר הכבישים הסלולים המדינה מועט ורק באזור  הבירה.

דרך תנועה נפוץ מאוד במדינה הוא הנהרות, שרוחבם מגיע לעיתים למאות מטרים.

לאוס נחשבת למדינה המופצצת ביותר בעולם בתקופת מלחמת וייאטנם, עד היום יחידות חבלה מסתובבות יום יום בג'ונגלים ומאתרים נפלים. אזרחים ובמיוחד ילדים שלא שפר מזלם נמצאים קטועי אברים בגלל נפלים אילו.

הסתובבנו בבירה יום אחד, אין יותר מדי מה לעשות. פרטנו לכסף מקומי שמסתבר שתמורת 100$ אתה מקבל שק שטרות. נותן הרגשה של זכייה בלוטו ... אבל בשביל קוקה-קולה הייתי צריך לתת חבילת שטרות (סה"כ שווי של 2 ש"ח), כך שמהר מאוד זה נגמר ....

בערב נקלענו לתוך מועדון שם הייתה באותה עת מסיבה מוזרה, משהוא בין מסיבת סוף שנה של כיתה ט' לבין חתונה... מסקרן ומצחיק, עד שכיבדו אותנו בבירה לאוסית הידועה לשמצה והחיוכנו התחלפו בפרצופים חמוצים.

למחרת נסענו לוואן-ויאן Vanvien,  מרחק 4 שעות נסיעה שהתארכו עקב פנצ'ר בגלגל האוטובוס, אירוע נפוץ כאן.

האווירה בעיירה טובה וכייפית, ויש שפע דברים לעשות. יצאנו לקיאקים עם עוד קבוצה של ישראלים ותיירים נוספים, במהלכה רוב הזמן מצאנו את עצמנו עפים מהקיאק, ועוזרים לאחרים שנפלו ונלכדו  תחת הקיאק. האטרקציה כללה ארוחת צהריים וביקור במערה שנהר זורם בתוכה, חוויה כייפית שאילצה אותנו לזחול, לגלוש, ולשחות לאורך המערה במים קרירים.

למחרת אחרי לילה גשום במיוחד, שמיר אני ועוד שני תיירים (צרפתי ואוסטרלי) שכרנו אבובים וחליפות הצלה, ועלינו על טוקטוק שלקח אותנו, למרות אזהרות המקומיים כי הנהר מסוכן היום,  15 ק"מ במעלה הנהר. הזרם היה חזק מאוד ואם הטוקטוק לא היה עוזב אותנו יש מצב שהיינו מוותרים על הרעיון. אך זה בצירוף של מאות עלוקות שהתחילו מטפסות עלינו, גרמו לנו לקשור את האבוב לרגלינו ולקפוץ לנהר הגועש.

היה מפחיד ומסוכן, ובאיזה שלב גם קר, כיוון שגשם חזק ניתך עלינו לפרקים.

בשלב מסוים עצרנו ונכנסנו עמוק לתוך מערה ענקית, עם בורות עמוקים ונטיפים.

לאחר 5 שעות הצלחנו אך בקושי לצאת ליד העיירה.

למחרת יום שישי, שכרנו שמיר ואני בשיתוף עם שני ישראליות, דנה ושרון, שני אופנועים ויצאנו לטייל באזור, לאגמים (גם-נגום) שבסביבה ומפלים. היה נחמד.

שבנו לקראת שבת.

באותו היום, הנהר היה עדיין מסוכן, יצאו לאבובים מספר ישראלים ואחת מהם שלא ידעה לשחות וגם לא לבשה חליפת הצלה נסחפה בזרם ונעלמה.

באותו לילה, למחרת בבוקר ובימים הבאים קבוצות של ישראלים בעזרת תיירים נוספים חיפשו אחריה אך לשווא. אחרי מספר ימים היא נמצאה בשפך הנהר מרחק של מספר קילומטרים מהעיירה ללא רוח חיים. שמה היה קארין שרעבי ז"ל. אותה לא הכרתי.

משם המשכנו לואנג-פארבאנג מרחק 5 שעות, וכמובן שהיה פנצ'ר בדרך ... איך לא ?!

קרוב לשם ישנם מפלים יפיפיים, מדורגים, עם ברכות טבעיות קרירות. היה כייף.

לקראת ערב שבנו לעיר וטפסנו על למצפה בו יש מקדש הצופה על כל האזור.

למחרת יצאנו בפיק-אפ (טנדר טויוטה שדוחף מה שיותר בני אדם מאחורה), לכפר בשם מונג-נוי Mong-noy מרחק 8 שעות. הדרך הייתה דרך עפר, קשה וקופצנית. ישבנו מעוכים עם עוד מקומיים שעלו עם חזירים, תרנגולים וכל מני חיות, לפעמים מתות.

הגענו לנהר רחב עלינו על סירה שנסעה בפראות וכל סיבוב שהיה, הייתי בטוח שאנו הולכים לגמור אותו בין עצי הג'ונגל שבגדות הנהר.

לאחר שעה הגענו לכפר, קטן, שקט, מבודד סמוך לג'ונגל.

החדרים היו פשוטים, מלאים עכבישים, ולטאות בשם גקואים שכל הלילה מרעישות. עשינו מקלחת בעזרת דלי, מים קרים כמובן. חשמל יש רק 3 שעות ביום, בין שבע בערב לעשר בלילה.

למחרת יצאנו שמיר, ישראלית בשם שי, אני ועוד זוג צ'כי לטרק באיזור. הלכנו שעות בג'ונגל מתבוססים בבוץ עמוק, ונאכלים ע"י מאות עלוקות ויתושים. האזור יפה, מערות, שדות אורז וחקלאות, הרבה ירוק, נהרות ומקומיים מסורתיים, כולל ילדים, שעובדים בחקלאות. בשלב מסוים שי והצ'כית נשברו ושבו לכפר.

ילדים עובדים בשדות האורז

היעד הבא היה לואן-נמטה, 12 שעות במספר פיק-אפים קבוצה של 8 תיירים רובנו ישראלים. כשהגענו השכרנו אופניים ויצאנו לטיול באזור.

המשכנו למואנסין שם יצאנו לטרק בין יומיים בין הכפרים, טיילנו בג'ונגלים, טפסנו על גבעות, חצינו נהרות, עברנו בכפרים שונים בהם חיים אנשים פשוטים ביותר, הנשים ללא חלק עליון והילדים בסחבות, מעניין.... בערב הגענו לכפר בו כיבד אותנו ראש הכפר, ישנו ואכלנו אצלו. בערב הגיעו ילדות בביגוד מסורתי שרקדו לפנינו וגם עשו לנו מסאג' גרוע ביותר.

ילדים בכפר, לאוס.
הגובה לא מחולק שווה בשווה ...
פינוק נוסח לאוס	קבוצת ילדים בכפר

כששבנו נחנו יום מואנגסין, ואז יצאנו 8 שעות נסיעה קשה בפיק-אפ עד לגבולה הצפוני של לאוס עם תאילנד, וכבר בשש בערב חזרנו לנוחות והפינוקים שתאילנד מציעה.

לסיכום, לאוס ארץ יפה ומרתקת. שם ניתן לראות אנשים מעניינים ודרך חיים מסורתית שלא כמו תאילנד שמאוד ממוסחרת.