נפאל: קטמנדו, פוקרה, טרק סובב האנפורנה וטרק הפונהיל.

Namaste

הגענו אחי הקטן שמיר ואני בטיסה בת 3 שעות עם חברת "רויאל נפאל" מבנגקוק Bangkok לבירה הנפאלית קטמנדו KATHMANDU.  שבוע לפני כן מטוס של החברה החליט שמנוע ימין שלו מיותר וכמעט והייתה התרסקות ... אבל המוטו שלי ... ברק לא פוגע פעמיים באותו מקום !
נסענו ברחובותיה הצרים והעניים עד לאזור הטאמל Tamel. איזור נעים ותיירותי עם מלונות, מסעדות וחנויות מטיילים וביגוד ... ממש נעים. שם שוכן גם בית חב"ד בניהולו של הרב חזי ואשתו. אנשים טובים שבנו מקום נעים וכייפי לישראלים והאווירה שם בשבתות מיוחדת.

תקופת הגעתנו לכאן הינה תקופה מבולבלת. שנה אחרי רצח המלך ומשפחתו ע"י בנו הבכור. עדיין הפצע פתוח ובשיחות עם המקומיים הם רומזים בפחד כי מי שארגן את כל הטבח הזה הוא לא אחר מאשר המלך הנוכחי, אחיו של המלך שמת. המצב הביטחוני במדינה לא מעודד.

כל מספר ימים מופיעים בעיתונים המקומיים ידיעות על עשרות ומאות חיילים אוו מאואיסטים, שהינם מתנגדי השלטון, הרוגים.. בקטמנדו לאחר 10 בלילה יש עוצר וישנה נוכחות רבה של צבא.

אחרי מספר ימים בקטמנדו ולאחר שאחי הקטן קנה מצלמה בניו-רוד הידוע במחירי מציאה, יצאנו בנסיעה של 8 שעות לפוקרה Pocara, עיר ממנה יוצאים לטרקים רבים.
בפוקרה טיילנו באגם שעל גדותיו שוכנת העיר וטיילנו טיולי יום קצרים באזור.

התארגנו והוצאנו אישורים ליציאה לטרק.הטרק הוא "סובב רכסי האנפורנה" Around Anapurna שמתנשאים ל 8000 מטר. הטרק אמור להמשך 21 יום. והחלטנו שלא לקחת סבל אלא להתמודד לבד עם הדרך והמשקל.

למחרת יצאנו מוקדם בבוקר לעיירה שסמוך לה מתחיל הטרק. ישבנו עם עוד 40 נפאלים על הגג נזהרים מעצים וחוטי חשמל. על הגג פגשנו את כפיר קרייב העתיד להיות שותף לרוב הטרק.

כשהגענו לעיירה, בדיוק יצא לדרכו אוטובוס נוסף שמגיע עד לשביל שממנו מתחיל הטרק.
רצנו שמיר, כפיר ואני והצלחנו להתלות על הסולם האחורי של האוטובוס בעודו נוסע.
ישבנו תלויים בצורה מסוכנת למדי במשך שעתיים עד שהגענו. את הכסף על הנסיעה אוסף זאטוט שעובר בין החלונות לגג ועובר בין כולם. חשבתי שאם אתן לו בעיטה ואפיל אותו מהאוטובוס בעצם לא יהיה מי שיגבה כסף ....

כבר בתחילת הטרק פגשנו את יוגב נגרקר שהפך לשותפנו השני לטרק והיינו ביחד רוב הזמן בנפאל ... כל הכבוד לו שהוא סבל אותנו, במיוחד את שמיר.

הטרק היה מקסים ויפיפה, כל יומיים משתנה הנוף, הולכים בין כפרים עם אזורי חקלאות יפים, עמקים, ביערות גדולים ובהרים מיוערים, איזור מדברי או בשלג עד הברכיים כאשר כל הזמן יש נהרות מסביב ופסגות וחצאי הרים מושלגים מעלינו ... כמובן איך אפשר בלי מעיינות חמים בהם השתכשכנו מספר פעמים במהלך הטרק. בקיצור, טרק ממש יפה וכייף.
פגשנו תיירים וישראלים רבים במשך הטרק והיה כייף ומעניין.

	תמונות של מקומיים:   1.  זקן בן 100 או אולי 40   2. מקומי עם כלי נגינה ובנו   3. מקומית אורגת בשיטה מסורתית   4. שלושת המוסקיטרים

ביום ממוצע הולכים בסביבות 9 שעות וחצי הראשון של הטרק בעליה.

את הלילות העברנו בכפרים בהם יש אכסניות עם חדרים פשוטים. אכלנו אצל המקומיים, ואני כשומר כשרות חייתי על אורז לבן וביצים. לא שילמנו על החדרים, בזכותו של איש המכירות שלנו יוגב שהיה בא בדברים עם המקומיים ומסכם שנוכל הרבה ונשלם רק על האוכל. את המקלחת עשינו בעזרת דלי עם מים חמים Hot Backet.

לאחר שבוע טרק, הגענו למקום בו היה לחם וטונה. אני שונא טונה ובחיים שלי לא אכלתי טונה ואני לא סובל את הריח .... אבל ... לאחר שבוע של אכילת אורז לבן, התנפלתי על הטונה ... ואתם יודעים מה ? .... זה היה טעים מאוד ... מה שהצבא לא עשה לי, טרק אחד עשה !

הטרק עבר בשלום, חוץ ממספר פעמים שקבלנו כאבי ראש בגלל הגבהים, ובאחד הפעמים ירדנו חזרה למטה ע"מ שנרגיש טוב יותר.

שהגענו לפס הגבוהה ביותר בטרק,  5416 מטר, לאחר שהלכנו מארבע לפנות בוקר, כפיר הרומנטי הציע נישואים לחברתו ליז, ואני ושמיר זכינו להחזיק ברוח חזקה , את אותו סדין כתוב שגנבנו יום לפני מהאכסניה.
הירידה מהפס הייתה קשה, גם בגלל השלג שהיה רך והגיע עד הברכיים וגם בגלל כאב ראש חזק שתקף אותי. בסוף יום הגענו לכפר שם נכנסנו לאחד האכסניות ונרדמתי. לאחר שעתיים שקמתי לא הייתי מסוגל לפתוח את העניים, הרגשתי ששפכו לי דלי של חול ישר לתוך העניים. קבלתי כוויות שמש בגלל שכל אותו היום בפס המלא שלג הייתי ללא משכפי שמש. יומיים בקושי ראיתי.

החלק השני של הטרק, לאחר שיורדים מהפס, לכיוון הג'ומסון Jomson, שונה מהחלק הראשון.
ישנו עמק ענק שיורד בין שני רכסי הרים ובו נחלים רבים וכפרים.
באחד הכפרים היה טלפון לוויני ואפילו שדה תעופה למטוסים קלים, וכפיר החליט להתקשר הביתה. שם בישרו לו כי אחיו הקטן שעובד ביפן נעצר על עבודה לא חוקית. כפיר נילחץ ורצה להגיע מהר ככל האפר ליפן על מנת לסייע בשחרורו. למחרת בבוקר כפיר נפרד ממנו ועלה על מטוס קטן, ואנו נותרנו שלושה, יוגב שמיר ואני.

ביום האחרון לאחר יותר משבועיים בטרק, במקום להמשיך 8 שעות לעיירה בני בה מסיימים את הטרק, החלטנו לחתוך לטרק נוסף בשם הפונהיל Poon hill. טרק שאמור להמשך 4 ימים, אותו עשינו ביומיים.
הטרק יפיפה, הולכים ביער עם עצים מיוחדים, רואים נופים יפים ועולים ויורדים כמות מדרגות שתספיק לי לכל החיים.

בסופו של טרק הגענו לעיירה בה ראינו לראשונה כביש מזה 16 יום.
את טרק סובב אנפורנה והפונהיל, עשינו ב 16 יום, כולל שמירת שבתות.

כשדברנו עם המקומיים התברר שיש שביתה ואין אוטובוסים, המאואיסטים הודיעו שכל רכב שיסע בכבישים הבין עירוניים ייפגע. לאחר למעלה משבועיים בשטח לא עניין אותנו האיומים ולאחר משא ומתן עם נפאלי בעל רכב הסכים האחרון לקחת אותנו לפוקרה מרחק שעה נסיעה.
הוא נסע כמו מטורף, ולפי הריח שנדף ממנו הוא קצת תידלק, וקבוצת חיילים שהייתה בדרך כמעט וירתה בנו לאחר שהנהג לא שעה לקריאתם לעצור. כשראו שמדובר בתיירים נתנו לנו להמשיך.

בפוקרה נתקענו עוד 4 ימים כיוון שלא היה דרך לצאת מהעיר. היו מאות ישראלים שחזרו מהטרקים ונתקעו, האווירה הייתה כייפית. כשבאתי ללבוש את הבגדים שנשארו הפוקרה הסתבר שכל המכנסיים גדולים עליי, לאחר ששקלתי את עצמי הסתבר שירדתי בסביבות 10 קילו. הפכתי ממש לשלד.

לאחר תום השביתה יצאנו באוטובוס חזרה לקטמנדו.