נפאל: מקדש הקופים, שרפת גופות, טיול אופנועים, ג'ונגלים בצ'יטואן, רפטינג וקפיצת באנג'י מ- 163 מטר

Namaste

לאחר ששבנו מפוקרה חזרה לקטמנדו החלטנו לחקור את העיר.
לקחנו אופנוע שמיר ואני ויצאנו לטייל באזור, בקרנו במקדש הקופים, משם יש תצפית טובה על העיר, ישנם מספר מקדשים וקופים עצבניים.

הסתובבנו בעיר, בשכונותיה ומספר מקדשים נוספים. בקרנו גם במקדש בפשופטינת שם שורפים גופות ואת אפרם מפזרים בנהר שמתחבר לגנגס. היה מעניין ו ... מסריח, ומוזר העניין שכל המקום הזה שאמור להיות מקום עצוב כמו בית קברות, מכיל אזורים מעין פארק וילדים משחקים בו במרחק עשרות מטרים בלבד מגופות נשרפות...

נסענו לנגרקוט Nagrkot הנמצא על אחד ההרים שמסביב לעמק קטמנדו מרחק שעתיים נסיעה, הדרך יפה, עוברים בכפרים ונפגשים עם מקומיים רבים. מנגרקוט ביום טוב ניתן לראות את הזריחה שעולה מעל ההר הגבוה בעולם האוורסט, מחזה מרהיב שלא זכינו לו.

שבת עשינו בבית חב"ד ובטיש של שבת ישבנו קבוצה גדולה של ישראלים עם הרב עד ארבע בבוקר מספרים חוויות ושרים. בל"ג בעומר במיסגרת בית חב"ד חיכינו לחצות בלילה ואז ירדנו לרחוב ועשינו מדורה, ותפוחי אדמה כמיטב המסורת. הנפאלים די התלהבו מהעניין, וכמות הגויים בארוע עלה בהרבה על כמות היהודים.

יש ישראלים רבים בקטמנדו ובכלל בנפאל.

יצאנו לרפטינג דרך סוכנות סוויסה, בבעלות נפאלי שדומה לשחקן מאיר סוויסה, איש חביב שעובד וסובל אותנו הישראלים, הוא שמח לעזור ומסביר בסבלנות גם אם לא תעשה שום דבר דרכו.

הרפטינג נמשך יומיים בנהר הבוטה-קוסי bota kosi נהר גועש שגבה חיים של תיירים לא מעטים, וחודש לפנינו נמצאה גופתה של ישראלית, שטבעה בעת רפטינג, לאחר 17 ימי חיפוש.
היה כייף גם הרפטינג וגם הקמפינג בלילות. היינו שמיר, יוגב, אני ועוד שלוש ישראליות בסירה. הרגזנו מאד את המדריך שכמעט ותבע כאשר ניסה לחלץ אותנו באמצע רפיד מאיזה סלע שתקע אותנו. הוא רצה להפריד בנינו ביום השני ... לדעתי, החוליה החלשה היה יוגב ... סתם !

לאחר הרפטינג, החלטנו יוגב, שמיר ואני לנסוע לשמורת הצ'יטואן Chituan , שמורת ג'ונגלים ולטייל שם 3 ימים. נסענו 8 שעות באוטובוס מצ'וקמק איתרנו מדריך שנראה לנו הרפתקן ויצאנו לג'ונגל.

היה מאכזב ! היה חם מאד ולח, לא ראינו הרבה חיות עקב השיחים הגבוהים, ואכלנו עקיצות של יתושים בגודל קומביין. דרמה זהו שמו של המדריך ששיקר לנו לפני שיצאנו והבטיח שנראה טגריסים, אבל מהר מאד הבנו שזה לא פשוט, מה גם שהוא כבר ראה 4 פעמים טיגריס .... והוא עובד בשמורה כבר 20 שנה .... דרמה השקרן !!!
בגלל המצב הביטחוני חייבו אותנו לצאת כל סוף יום מהשמורה, כך לא יכולנו להיכנס לעובי הג'ונגל ולהגדיל את הסיכויים להיפגש באיזה חיה מעניינת ממשפחת החתולים. מה גם שכל יום צריך לשלם ע"מ להיכנס לשמורה וניתן רק עם מדריך. עקב העלויות הגבוהות והתוצאות העלובות אחרי יומיים פרשנו ושבנו מאוכזבים לקטמנדו.

יום למחרת נסענו שמיר ואני עם עוד 30 ישראלים משוגעים לקפוץ באנג'י.
הקפיצה מתבצעת מגשר להולכי רגל ארוך, מעל נהר גועש ומגובה 163 מטר !!! פחד אלוהים.
כאשר הגענו לשם וקלטנו מה צריך לקפוץ התחלנו להזיע, אבל אין החזרת כסף, ושבעים דולר לא בא ברגל .... אז קפצנו. היה מדהים, אחד הדברים המיוחדים והאקסטרימים ביותר שעשיתי בחיי.

לאחר למעלה מחודש, נפרדנו מיוגב שנסע להודו, ושמיר ואני עם שותפה חדשה בשם ענבל עלינו על טיסה חזרה לתאילנד, לבנגקוק ...

להתראות נפאל ... נעמת לי מאוד ...