ויאטנם - סאפא, שייט בהלונג ביי, הויאן, האנוי וסייגון, דאלאת ודלתת המקונג

סינצ'או Sin-jow (שלום בויאטנמית)
 
טיסה בת שעתיים והגענו עידו, גיא ואנוכי להאנוי Hanoi, העיר הגדולה שבצפון ויאטנם ובירתה של ויאטנם.
מישראלים רבים שמעתי דברים לא טובים על ויאטנם, על שהמקום מסריח, שהאנשים שקרנים, ושאין מה לעשות שם... כבר בשבוע הראשון שלי אני חושד ששוב רוב הטענות שנשמעו נאמרו ע"י ישראלים שאפילו לא ביקרו במקום, זו תכונה ישראלית ידועה לחרוץ גורלו של מקום בלי שביקרת בו.

  
אומנם במקרים רבים המקומיים מנסים את "שיטת מצליח" ולדוגמא אם בקשת לקנות משהו שעולה 5000 דונג (שווה לשקל אחד בערך) ונתת שטר של 10 אלף הם מנסים להחזיר לך 4000 בלבד או שלוקחים מונית וסוגרים על מחיר, הנהג מנסה לגלגל אליך כל מיני עלויות נוספות. אבל עם אסרטיביות בסיסית צולחים את הבעיה הזו ללא קiשי. הויאטמנים אנשים בסך הכל נחמדים ועדינים לדעתי.

נחתנו בבוקר בהאנוי בירת ויאטנם. יצאנו מהטרמינל ולקחנו אוטובוס מקומי לרובע הישן Old quarter שם נמצא האזור התיירותי. נסיעה של 45 דקות וירדנו ברחוב סואן שלא היה לנו מושג איך חוצים אותו, מין בלאגן של רכבים ואלפי אופנועים שטסים לך במהירות וכל הזמן צופרים, כמעט כמו הודו ...

  
כבר בשעה הראשונה להגיענו לויאטנם היה נסיון העקיצה הראשון כאשר נהג מונית הציע לקחת אותנו למחוז חפצינו. שמענו על מלון בשם קנגרו ולכן אמרנו לו לקחת אותנו לשם. הוא אמר שזה עולה 20 אלף דונג, אני אמרתי 10, הוא השתכנע ונסע למלון. הוא הוריד אותנו ליד סוכנות שלא היה רשום עליה קנגרו אבל הם בכל זאת ניסו לשקר שזה מלון קנגרו ושניכנס. לא ויתרנו ודרשנו שייקחו אותנו דבר ראשון למלון הקנגרו. פתאום הנהג הפסיק לדבר אנגלית והתחיל לדבר ויאטנמית, טוב, אז אני עברתי לדבר עברית ובמשך 2 דקות התנהל דו שיח של חרשים אבל בסוף הוא לקח אותנו לקנגרו. הוא הפעיל מונה ודרש 50 אלף. כרגיל שלחתי אותו לעשוק יפאני ושחררתי את השקרן עם 10 אלף בלבד.

בשונה מהקאוסאן בבנגקוק, הרובע הישן בהאנוי אינו רחוב תיירותי אלא איזור של רחובות רבים שפזורים בו מסעדות ומלונות ונדרש ללכת ולחפש אותם. לין ומאי שעובדות בקבלה של מלון הקנגרו היו מקסימות ועזרו לנו הרבה. מהם רכשנו יומיים טיול מאורגן להלונג באי Halong Bay במחיר של 38 דולר לאדם.

זהו טיול מאורגן של 4 לילות שלושה ימים שגם אותו רכשנו מהקנגרו, עלותו כ- 79 דולר לאדם וכולל רכבת לילה הלוך וחזור מהאנוי לסאפא של 9 שעות בקרון של שש מיטות עם מיזוג אוויר, 9 ארוחות בשלושת הימים, לילה במלון מצוין בשם Summit, לילה בבית מקומיים בכפר שעל ההרים שמסביב לסאפא ומדריכים צמודים בקבוצה קטנה של 7 עד 10 אנשים,תלוי בסוג הטיול שבוחרים. ממש דיל משתלם וזול. סאפא יושבת בגובה של 1500 מטר, האוויר נפלא והנוף של ההרים שמסביב המגיעים לגובה של 3000 מטר ומעלה מרשים ומזכיר את נפאל. במורדות ההרים ישנן טרסות רבות של אורז, כפרים ויערות. בתקופה זו של השנה לא מושלג. סאפא שכונת בצפון ויאטנם סמוך לגבול עם סין.

שדות האורז לסאפא
רכבת לילה ל... סאפא

ביום הראשון יצאנו לסיור יומי בכפרים, ביקרנו במפלים נחלים ולא מעט מקומיות התקרצצו אלינו בנסיון למכור לנו כל מיני תיקים, צמידים ועוד. הם נחמדות מאוד, לבושות בגדים מסורתיים ומדברות אנגלית מצויינת בעיקר הילדות שביניהן.

ביום השני והשלישי יצאנו לטיול ארוך בין הכפרים וישנו בלילה בבית של מקומיים שלא ממש תקשרו איתנו למעט הרמת שלוש כוסיות של משקה שיכר העשוי מאורז, שהיה לו טעם של עראק ואחרי שלוש כוסיות, היינו עידו, גיא ואני קצת שתויים ומהרנו לסרב לכוס הרביעית.

סאפא מקום יפהפה ומעניין אחרי שלושת הימים תפסנו את רכבת הלילה חזרה להאנוי למלון הקנגרו. שוב נתנה לנו לין חדר לשעה להתקלח ולהתרענן, רכשנו ממנה כרטיס אוטובוס בו יורדים כל הדרך עד לסייגון עם 6 עצירות באמצע, באוטובוס שינה עם מיטות של ממש.

כבר באותו ערב יצאנו לנסיעה הראשונה שלנו, 20 שעות עם עצירה בהואה Hoe לשלוש שעות. לא האמנתי שהנסיעה תעבור בכזו קלות. כנראה העובדה שאתה שוכב על מיטה וצורה מאוזנת מקל על השינה גם באוטובוסים.

בהואה כאמור עצרנו שלוש שעות להחליף אוטובוס. בנתיים יצאנו גיא ואני עם שני מקומיים שהציעו לנו בסכום של 3 וחצי דולר לקחת אותנו במשך שעתיים לנקודות מעניינות ברחבי העיר על גבי האופנועים שלהם.

ראינו כמה פגודות ומקדשים, ראינו גבעה ובה בונקרים של האמריקאים ממלחמת וויאטנם, אני חושב שהיה לאמריקאים הרבה יותר נוח בבונקרים הללו מאשר לחיילנו במוצבים על גבול לבנון ורצועת עזה. ראינו גם תצפית מרשימה על הנהר שחוצה את העיר ובכלל היה נחמד מאוד והויאטנמים היו חבורתיים מאוד והסבירו לנו באריכות על כל מקום שאליו הגענו.

גיא ואני על רקע נהר החוצה את הואה
גיא עידו ואני בנסיעת לילה באוטובוס שינה

לקראת ערב הגענו להויאן Hoi an, עיר הקניות של ויאטנם. ברחבי העיר, בעיקר באיזור העיר העתיקה מאות חנויות של בגדים בהם ניתן לבחור מקטלוג עשיר חולצות, מכנסיים, שמלות, חצאיות, מעילים וחליפות במחירים מגוחכים החל מ- 7 דולר לחולצה מכופתרת ועד 40 דולר לחליפה איכותית. עידו שעבד בשמונת החודשים שלפני הטיול בזארה נתן אישור איכות לבגדים. בעלת החנות תיקח מידות שלכם, שינויים וצבעים שאתם רוצים ותשלח את הבקשה לחייט ותוך חצי יום כבר הבגדים מוכנים. אם יש לכם השגות אפשר לעשות סבב תיקונים, אפילו כמה.

  
אז חשבתי שאם אני כבר פה נבדוק את העניין ונתפור מכנס אחד וחולצה אחת. איך שהוא ואין לי מושג איך, בסוף עזבתי את הויאן עם מטען נוסף של 8 חולצות מכופתרות בסגנונות שונים ושש מכנסיים, 4 מהם אלגנט. אם הייתי יכול הייתי תופר פה מלתחה שלמה אבל נשאר לי עוד כמה שבועות טובים ולא בא לי להיסחב עם משקלים גדולים מדיי.

חוץ מזה יש בעיר חוף יפה, אזור העיר העתיקה יפה מעניין ויש בו הרבה אכסניות, מסעדות וחנויות.

אחרי יומיים שסיימנו את מסע הקניות המטורף שלנו (גם עידו רכש מעל 10 פריטים שונים) לקחנו אוטובוס שינה במשך 10 שעות לנא-הטראנג Nha Trang.

  
הגענו בדיוק ערב התחרות של מיס יוניברס שהתקיימה השנה בעיר. לא ממש התעניינו בזה.
העיר יפה והטיילת לאורך כל החוף מושקעת. יצאנו ביום השני שלנו בעיר לצלילות במחיר מצחיק של 45 דולר לשני צלילות כולל שייט ליעד, ארוחת צהריים ותה ופירות חופשי.

הצלילות היו טובות בעיקר בזכות המדריך שהראה לנו כל מיני חיות ותופעות מעניינות מתחת למים. איזור זה מוגדר לאיזור היפה ביותר לצלילה בים הסיני, אבל עדיין הרבה אחרי הגרייט ברייר ריף באוסטרליה או צלילות בתאילנד.

חוף הים של נא-הטרנג	חוץ מההרים, מזכיר קצת את ת"א, לא ?

עידו וגיא יצאו בשבת ליום שייט הכולל ביקור באיים, שנירקול ועוד במחיר של 7 דולר. אני בשבת נחתי...

לאחר מכן המשכנו לעיר הבאה בשם דאלאת Dalat שהיא עיר הנופש של ויאטנם. הרבה זוגות ויאטנמים בירח דבש מגיעים למקום. העיר שוכנת בגובה של קרוב  ל- 1500 מטר, מזג האוויר מצויין והאוויר נקי.
האיזור בו היינו מכיל אכסניות רבות וזולות, מסעדות וסוכנויות. ישנו באכסנייה נחמדה ונקייה רק שהיא על כיכר גדולה ורועשת וכל בוקר כבר קמנו ב- 6 עם רעש הצפירות.

למחרת הגיענו לדלאת יצאנו לקניונינג, הכולל נסיעה של 20 דקות לקניון גדול ליד דאלאת. היינו 5 מטיילים ושני מדריכים. במהלך היום ירדנו 3 מצוקים של 15 עד 27 מטר כולל סנפלינג של 25 מטר בתוך מפל מלא מים. בין היתר גלשנו במגלשות טבעיות וקפצנו מצוק של 13 מטר שחוץ מזה שהגובה קצת מרתיע, אתה חייב לרוץ ולתת קפיצה למרחק אחרת תתרסק על הסלעים.  כולנו לא ממש עיקלנו שאנחנו אמורים לקפוץ אז המדריך הדגים לנו קפיצה. טוב, אם הוא קפץ אז גם אני יכול... וקפצתי גם, מנסה לנחות בנקודה שהוא נחת... ואז נזכרתי שנגמר לי הביטוח לפני חודשיים !? חוסר אחריות מצידי ....
גיא ואנגלי נוסף קפצו אחריי.

פגודת הדרקון	מפל סמוך לדאלאת
עם ילדים בכפרים ליד דאלאת
דאלאת והאגם שבמרכזה	מפעל ליצור בדי משי

יום אחרי זה יצאנו לטיול אופנועים מסביב לדאלאת. עידו הורכב ע"י מדריך של חברת  Easy riding שמארגנים טיולי אופנועים באיזור דאלאת ואני שכרתי אופנוע והרכבתי את גיא. נסענו על ההרים מסביב לדאלאת, עצרנו בתצפיות, מפלים, מקדש ופגודה וביקרנו במפעל למשי בו רואים את תהליך ייצור משי החל מהגולם של הפרפר ועד צביעת הבד והכל נעשה בידי אדם ומכונות מכאניות ישנות אבל הופתעתי מהתיחכום. ומה עושים עם מה שנשאר ואני מתכוון לפרפרים ... כמובן אוכלים אותם!

למחרת המשכנו 6 שעות למוינה Muine, לא לפני שגילינו שנעקצנו. בנהטראנג החליפו לנו את הכרטיסים ושבמקום שיכלול את הנסיעה לסייגון משום מה היעד כבר לא בתוקף. שילמנו עוד 7 דולר, לא היה לי כח להתחיל טלפונים ולהתעצבן, הוויאטנמים ידועים בתרגילים הללו, לפחות זו היתה עקיצה של 7 דולר ולא של 70 דולר.

מויינה עיירה נחמדה. מדובר בכביש אחד המקביל לחוף באורך של 10 ק"מ ובצד של הים יש בעיקר אכסניות ומלונות ברמה שונות. החל מריזורטים ברמה גבוהה ועד אכסניות לתרמילאים. בצד השני של הכביש יש בעיקר מסעדות, סוכניות, אינטרנט וחנויות.

כפר דייגים	כפר דייגים

  
באנו למויינה לעשות קייט-סרפינג kite surfing רק שגילינו שהמחירים בכלל לא פרופורציונים לויאטנם ושעת שיעור גלישה עולה כ- 50 דולר, יקר יותר מהארץ!

כבר הגענו למויינה, אז עשינו שם טיול אופנועים בדיונות הלבנות והאדומות, שלא היו ממש מרשימות, בקרנו בכפר דייגים שאחרי 10 דקות נמלטנו מהריח הנורא שלו והלכנו חצי ק"מ בתוך נחל נחמד לראות מפל פחות נחמד. חצי יום נחמד, בהחלט לא מהדברים המרגשים שעשינו בויאטנם.
העברנו שם את השבת ויצאנו במוצאי שבת ב- 2 בלילה באוטובוס לילה לסייגון.

משפחה על אופנוע, לא מראה נדיר במזרח ובמיוחד בויאטנם
אבא אחראי מאוד לוקח את הבת לטיול בכבישי סאיגון

אחרי יומיים בסייגון המשכנו גיא, מאיה, ליאון ואני לדלתת המקונג. יצאנו בטיול מאורגן בן יומיים. הוא כלל שייט של שעות בנהר, ביקרנו בבתי מקומיים להם יש עסק משפחתי, בו הם מייצרים מאכלים שונים וממתקים. היה מעניין לראות את צורת הייצור של המאכלים. למרות שרובם כלל לא היו לטעמי. ביקרנו בשוק הצף שלא היה מרשים ודמה יותר לסירות גדולות שמחליפות ביניהן סחורה ולא למקומיים שסוחרים אחד עם השני. ציפיתי ליותר צבע וצפיפות כמו בשוק הצף בבנגקוק בתאילנד.

ישבנו כמו ילדים טובים לראות מופע פולקלור של המקומיים. היה די נורא וזמרים זמרות לא ממש שרו עם הנגנים שנגנו בכלים משונים, כלי נגינה מסורתיים יחודיים לאזור.

נהר המקונג הוא אדיר, צבעו חום והוא מגיע לרוחב של מאות מטרים ונדמה לפעמים שאנחנו שטים באגם ענק ולא בנהר. נהר המקונג מתחיל עוד בקמבודיה. ישנו בעיירה קטנה בדרך ולמחר ביקרנו בבתים הצפים, איזור בו יש אלפי בתים צפים על נהר המקונג.

הטיול היה די מאכזב, לא היה באמת משהו שהרשים אותי למעט הנהר הגדול אבל זה העסיק אותי בדיוק ל- 10 דקות ואחרי שמיציתי את ההתלהבות שאר הדברים היו ברובם לא מעניינים.
להגיע במיוחד למקונג אני לא ממליץ ובטח למי שממהר, אבל אם אתם ממילא בדרך לקמבודיה ואתם רוצים לראות עוד מקום, אז לכו על זה אבל אל תצפו ליותר מדי.

לקראת ערב ביום השני של הטיול בדלתת המקונג הגענו לבירת קמבודיה, פנומפן. העיר באיזור התיירותי נחמדה מאוד, ובינתיים אני מתרשם מקמבודיה לטובה. אטייל כאן בשבוע הקרוב ואכתוב על זה בסיפור המסע הבא.