הודו: חבל לאדק, לה העיר והכפרים סביבה, מנזרים וטיול אופנועים לעמק נוברה.

נכתב בתאריך 31-8-2003

היי חברה, JULEY  (שלום  בלדקית)

מה שלומכם ? איך בארצנו הקדושה ?
שבועות שאין  לי מושג מה  קורה בארץ (ולא בגלל שלא אכפת).
האם ההודנה מחזיקה מעמד ?
האם הכלכלה ממשיכה להידרדר?
וכנפו, ויקי כנפו, האם מצאה כבר עבודה או עדיין ממשיכה להטריד את עם ישראל ?

ב-12 באוגוסט הגעתי בטיסה מדלהי ללה שבחבל לאדק שבצפון הודו, עיירה ירוקה בתוך נוף מדברי  מוקפת הרים  גבוהים שחלקם בעלי פסגות מושלגות.

בשבוע הראשון טפסנו על גומפות  (מקדשים) למינהם, אני אחרי הגומפה השלישית הבטחתי לעצמי שעם גומפות אני סיימתי. טיילנו באיזור לה, טבלנו בנחלים קפואים. בקרנו במקדשים והתערבבנו קצת עם המקומיים.

האוירה בלה כייפית, מסעדות, אטרקציות, הרבה ישראלים טובים.  לאחר כמה נסיונות נפל בהזמנת שקשוקה במסעדות מקומיות, החלטנו להשתלט על המטבח של האכסנייה והכנו ארוחה טובה כולל שקשוקה ישראלית מקורית.

עשינו יום טיול בטקיסה ושי, קצת מקדשים, קצת הליכה, קצת נסיעה ... נחמד.

יצאנו לטרק של יומיים בין כפרים, בו  הולכים בין כפרים ירוקים, נוף מדברי, חוצים נחלים ומטפסים על הרים, וכן, הייתה גומפה (לא  טיפסתי!!!)

שבוע שני  יצאנו  8 חברה לעמק נוברה, הממוקמת צפונית ללה, מרחק 5 שעות נסיעה, דרך בה עוברים מעבר בגובה 5600 שהינו המעבר הרכוב הגבוה בעולם.

שישה מאתנו  היו בג'יפ  ואני  ואבי, מטייל ישראלי,  על אופנוע אנפילד מקרטע למדי.

ביום היציאה היה יום גשום וקר, ומצאנו את עצמנו נוסעים בגשם ובקור, ובמעבר  (פס) גם פתיתי שלג. אך מה שלא הורג מחשל ומוסיף לתיק  החויות.

הדרך מדהימה ביופיה, מעברים צרים על צלעי הרים בגבהים של עשרות ומאות מטרים, עמקים יפיפיים, נחלים ועננים שנמצאים הרחק מתחתנו.

ביום  השני בעמק נוברה חטפנו פנצ'ר. מסימה של החלפת צמיג הפכה לקשה וארוכה לאחר שהסתבר שקשה למצוא משאבה, וכשמצאנו אחת הסתבר שבילתי אפשרי לנפח את הפנימית הרזרוית שגם היא עם לא  פחות מ-6 חורים ?!

ביום השלישי המשכנו  לטייל בעמק נוברה באיזור הדיונות חול שלא מובן ממש מה הן עושות שם, וניראות כאילו יצרו אותם כאטרקציה לתיירים, ושוב, היתה גומפה (ונכון, לא טיפסתי !)

ערב לפני כן התקיים בכפר שישנו בו חגיגה מסורתית גדולה, והוזמנו לשם. אחרי לחץ מצד המארחים קמתי לרקוד איתם לצליליה הצורמים של המערכת המיושנת ...

ביום הרביעי שהיה יום שישי שמנו פעמנו חזרה ללה, ולמרגלות הפס נדם המנוע וסרב להתניע גם לאחר שמספר לא קטן של קצינים, חיילים ומקומיים ניסו  איש בתורו את מזלו. לבסוף העמסנו אותו על משאית חולפת, שבעליה המטומטם לא קשר את האופנוע טוב וכל הדרך  עד לה (3 שעות) חטף האופנוע מכות וחצי התפרק.

בקיצור לא נעים, לקחנו אופנוע שלם, נושם וחי והחזרנו אופנוע מת וחצי מרוסק, אך אל דאגה לא רק שלא שלמנו אלא קבלנו פצוי של 500 רופי  (איך? לא יודע !  הודו ?!)

את השבתות בלה עשינו  ב"בית היהודי" מקום קטן ונחמד עם אנשים טובים, שבגללם כמעט הסתבכנו כאשר בקשו ממני  בבית חב"ד בדלהי להעביר קופסת שימורים גדולה ובתוכה טחינה ל"בית היהודי" בלה.

בשדה התעופה עוררה הקופסה את חשדם של אנשי הבטחון וגרם למהומה לא קטנה.
התאמת שעד עכשיו אני לא סגור מה העברתי, הטחינה תמימה  או שמה סם !. מה שבטוח טובות כאלה (DELIVERY) אני כבר לא עושה יותר בהודו

 שבת שלום
     אוהב ומתגעגע
            ערן