הודו: הנסיעה מלה למנאלי, עמק פרווטי, טיפוס למלנה ומעיינות חמים במניקרה, שימלה ורישיקש.

Namaste

במוצאי צום תשעה באב ב- 1:30 בלילה יצאנו בנסיעת אימה 19 שעות למנאלי.
התארגנו 6 ישראלים על ג'יפ. נאוית פחדה לנסוע באוטובוס עקב השמועות המהלכות בדבר תאונות רבות של אוטובוסים ומשאיות בדרכים אלו.

הנהג טומבי, לאדקי צעיר שלפי עיניו נראה שלא ישן מספר ימים, התעפץ רוב הנסיעה. אנו עשינו משמרות וכל שעה מישהו אחר ישב לידו ער ודיבר איתו, נתן לו לשתות ופינק אותו באגוזי קשיו וגרעינים שקניתי במיוחד למטרה זו.

הדרך הייתה יפהפיה  ומגוונת אך מפחידה מכיוון שרוב הדרך היא דרך עפר צרה על צלע הרים שלצידה תהום של עשרות ואף מאות מטרים, והנסיעה הפראית של טומבי מצד אחד ושל יתר ההודים מצד שני לא נסכו בנו ביטחון יתר.
לקראת סוף הנסיעה נאוית נשברה וממש פחדה. שני כדורים של  "רגיעון" אפשרו לנו להמשיך בדרך. בשמונה בערב הגענו למנאלי שם שהינו בימים הבאים. טיילנן במנאלי החדשה והישנה, טיפסנו למפלים סמוכים ואת השבת עשינו בבית חב"ד שבמקום עם הרב ברוך.

לאחר שבת יצאנו נאוית, מוריה, רוני, מירב ואני לקסול שבעמק פרווטי.
כרגיל בהודו ישבנו על גג האוטובוס ובדרך, שוב כרגיל בהודו, התעכבנו 3 שעות עקב מפולת שחסמה את הכביש.

למחרת בקרנו במלנה. מלנה זהו כפר שיושב על אחד ההרים שמעל עמק פרווטי באיזור ירוק ויפה ותושביו נחשבים לקדושים ואסור לנגוע בהם או בכל דבר השייך להם. בטעות נשענתי על אחד מכותלי הבתים וישר קבלתי צעקות ונזרקו עליי אבנים .... אך האבסורד שהם מציעים לנו סמים ואף מציעים לנו לעשן צ'ילום איתם ולמטרה זו פתאום הנגיעה לא מהווה בעיה ... לך תבין.

ואם לא הזכרתי, הסמים (הג'ארס) של מלנה זכה מקום ראשון בפסטיבל אמסטרדם לסמים קלים ... עולם משוגע !!!
הדרך לכפר הייתה יפה. בהתחלה עליה מתונה בתוך יער ירוק לצד נהר גועש ובהמשכו עלייה תלולה עד לראש ההר שנמשכה שעה וחצי.
בכפר הילדים משחקים, והמבוגרים יושבים חסרי מעש או מעשנים צ'ילום. ממש חיים עם תוכן !

בקרנו גם במניקרה מרחק 40 דקות הליכה מקסול.

מניקרה הינו אתר מועדף על הסיקים שבאים לשם בהמוניהם בגלל ריבוי המעיינות החמים שיש שם. בדרך ירד עלינו גשם מה שנתן חשק גדול יותר להיכנס בסוף לאחד המעיינות החמים.

למחרת נסענו לשימלה, עיר ששימשה את האנגלים שהיו פה בתחילת המאה, העיר יפה ונקייה יחסית להודו. הסתובבנו בה יום והמשכנו לרישיקש. אחרי 14 שעות בשני אוטובוסים שונים ועוד נסיעה מפחידה, איך לא, בריקשה הגענו לרישיקש לאזור בשם רם-ג'ולה. 

רישיקש היא בירת היוגה, וזכור פה הביקור של חברי הביטלס שבאו לעשות כאן יוגה ומדיטציה.
האיזור מלא באשרמים ובתי ספר ליוגה ומדיטציה.

טיילנו באזור, הכולל מפלים יערות, סיור במקדשים שתמיד צריך לטפס בהם מאות מדרגות ... הלכנו לטקס הפוג'ה שמתבצע סמוך לשקיעה. מאות מאמינים שרים ומשיטים על הנהר נרות. היה מעניין.
במסגרת האירוע טבלתי בגנגס שהיה קפוא וגם הזרימה בו חזקה ... מעניין כמה הודים מקפחים את חייהם בשנה בטביעה בנהר העוצמתי הזה.

לקראת שבת התאחדנו עם מירב, מוריה ורוני. במסגרת ההתארגנות לשבת הלכתי לשוק לקנות פירות וירקות וכששבתי לאכסניה צריך לעבור גשר גדול מעל נהר הגנגס. הגשר נשלט ע"י חבורת קופים בריונים, שברגע שראו אותי עם פירות חשפו שיניים ואיימו לתקוף אותי.
מקומי שראה את זה נחלץ לעזרתי וסייע לי להסתיר את הפירות ולהכניסם לשקית אטומה.
אך הקופים לא טמבלים והם צרו עליי עד שלא נתתי להם דמי מעבר של מספר בננות ותפוח.

אם המשטרה לא הייתה מושחתת, אני מניח שהייתי מגיש תלונה נגד העבריינים...

ביום ראשון עזבנו את רישיקש, נסענו לארידואר שם עלינו על רכבת מפנקת לדלהי לתפוס את הטיסה הביתה. התחנה הייתה הומה ומסריחה, מלאה במצורעים ועניים ואיך לא גם בפרות שיושבות באמצע התחנה ... אך, הודו המיוחדת, אני אתגעגע ... אני עוד אחזור ...