גואטמלה - אנטיגואה, הרי געש, מקדשי המאיה בטיקל ואגדות על ליוינגסטון

נכתב ב-18 באפריל, 2005

גם אם היתה קשה הדרך לגואטמלה Guatamala, לפחות בשבילי, המקום שווה את הקושי.
בשלביה האחרונים של  הטיסה בת השעה ועשרים, המטוס רקד מצד לצד, והכנף הימנית, ואני מוכן להישבע, השמיעה רעש של פיצוח כאילו עוד רגע היא נשברת לשניים. כל זה גרם לי להזיע ולדאוג יותר ממש שבדרך כלל אני בטיסות.

מיד שנחתנו פגשנו זוג  נוצרים מבוגרים שהאישה מיד זיהתה אותנו בתור ישראלים ופצחה בברכות, מזמורי תהילים ובפסוקים בעיברית. הם הסיעו אותנו לתחנת האוטובוס ודאגו שנעלה על האוטובוס הנכון לאנטיגואה מרחק שעה וחצי מגואטמלה סיטי הבירה.

מיד שעלינו לאוטובוס המקומי הניקרא בפי המטיילים צ'יקן-באס כשהמוצ'ילות עדיין עלינו יצא הוא לדרכו בפראות, עפנו מצד לצד עד שהצלחנו להגיע למושבים פנויים להוריד את המוצ'ילות מעלינו ולהתישב.
הנסיעה הקופצנית והפראית בשילוב של עצירות פתאומיות כל חצי דקה, כשברקע מוסיקה רועשת וצפיפות גדולה כך שעל כל זוג מושבים יושבים 3 אנשים, הייתה מבחינתי קבלת הפנים שהציעה גואטמלה, ו.... אהבתי את זה !
   
   

אנטיגואה יפיפיה, המיבנים צבעוניים, הרחובות נקיים, המקומיים נחמדים ואדיבים ורבים מהם במיוחד הנשים לבושים בבגדים מסורתיים.

ישנם מספר הרי געש באיזור שניתן לראותם כמעט מכל רחוב בעיר.
טיילנו בעיר, עלינו לתצפית על העיר בגבעת הצלב, בקרנו במלון שהוא גם מוזיאון ויצאנו לטפס על הר געש פקיה PACAYA שהינו הר געש פעיל.
הדרך למעלה נמשכה שעתיים שהשעה השניה מטפסים דוך על צלע הר הגעש. הנוף שרואים בדרך היה יפיפה, וככל שעולים נתגלו לענינו הרי געש נוספים באופק.
בשש בבוקר שהאוטובוס בא לאסוף אותנו לשמורה כבר ישבו בפנים 6 ישראלים ואנחנו היינו עוד רביעיה, בקיצור גם את גואטמלה כבר כבשנו.

לוע הר הגעש מורכב משני לועות ששניהם מתנשפים ויורקים לבה.
עמדנו במרחק של 20 מטר מהלוע מתפעלים מהתופעה.
התישבנו לאכול כמה הזוי 20 מטר מלוע פעיל... פגשנו ישראלים שעלו על ההר ולפתע הפעילות גברה והלוע החל להעיף לבה ואבנים למרחק, המדריך שהיה איתם תפס את הרגליים וברח כשהוא צועק משהוא בסיגנון "נוסו על נפשותכם" ...

במקרה שלנו כנראה שיש לי השפעה מרגיעה על הרי געש וזוג התאומים היו יחסית רגועים עד שלקראת סוף הארוחה הפעילות גברה והמדריך האיץ בנו להפסיק לאכול ולצלם ולפנות את ההר. בקיצור היה מרשים ומעניין.

מאנטיגואה המשכנו לגואטמלה סיטי שם הסתובבנו מספר שעות והמשכנו בנסיעה של 10 שעות צפונה לטיקל TIKAL.
בטיקל Tikal שוכנים בתוך יער גשם שרידים רבים של מקדשי המאיה.
הגענו בצהריים לאתר ונכנסנו לראות את השקיעה. למחרת בבוקר השקמנו בארבע וחצי על מנת להספיק להגיע למקדש מספר ארבע כדי לראות את הזריחה ... היה יפיפה.

בכלל, כל המיבנים הגבוהים הללו והמקדשים הם מאוד מרשימים וחלקם נמצאו כמעט בשלמותם האחרים ששוחזרו על פי אילו השלמים שוחזרו עם האבנים המקוריות שלהם ונבנו באותה טכניקה בה בנו במאיה את בתיהם ומקדשיהם. המקדשים נישאים לגבהים של 60 ו 70 מטרים והמדרגות התלולות לפסגותיהם די מפחידות.
אני מניח שכהן מאיה עם פחד גבהים היה בבעיה רצינית.

אני אחסוך מכם את הציניות שלי ולא אשווה עם המאצ'ו פיצ'ו שבפרו, אבל מוזרה לי העובדה, שהטיקל שמרשים הרבה יותר, יפה הרבה יותר וההיסטוריה שלו מתחילה ב 700 לפני הספירה ונמשכת קרוב ל 1500 שנה, פחות מוכר ממאצ'ו פיצ'ו שנבנה ע"י בני האינקה במאה ה 15 ותקופתם נמשכה כמה מאות שנים בלבד.
לך תבין ... הכל עניין של שיווק !

מרשימה עובדה נוספת שבטיקל חשפו רק 15 אחוז מכלל המקדשים והמבנים באיזור עקב בעיות כספיות.
בכל מקרה, אני חושב שמהנדסי המאיה היו טובים יותר ממהנדסי האינקה.

מישהו יכול לומר לי במי מדובר בסדרה "ערי הזהב הניסתרות" , בבני המאיה או האינקה ? ובכלל, למה זה היה בצרפתית, הגיוני יותר שזה יהיה בספרדית, לא ?!

משם המשכנו לחוה בשם "אישפל" חווה נחמדה עם ברכות טבעיות... בערך, הרבה ירוק והרבה חוקים...

המשכנו לריו דולסה RIO DULCE ע"מ לקחת שייט לליוינגסטון.
ריו דולסה שוכנת על גדות נהר ריו דולסה שהינו הנהר הגדול ביותר במרכז אמריקה ומעליו עובר הגשר הגדול ביותר ביבשת.

ליוינגסטון LIVINGSTONE הינה עיירה סטייל ג'מייקה על חוף קריבי יפה ... כך מספרת האגדה !!!
אני מקוה בשביל ג'מייקה שהיא לא ניראת כמו ליוינגסטון !!!

המקום סתמי ומשעמם. האכסניות ברמה נמוכה (היינו צריכים להוציא עכבר שדפק רייסים בחדר שלנו) ואין מה לעשות שם !
האגדה מספרת שיש שם רסטה-מן כמו בג'מייקה ... האמת שבעשרים שעות שהייתי שם ראיתי שניים ... ושניהם סוחרי סמים.
 
האגדה ממשיכה ומספרת שיש שם שחורים בסגנון של ארלם ... האמת שפגשתי רק אחד שרדף אחרי חצי רחוב צועק "YO YO MAN ... MY BRO .." ... כן, זה היה עוד סוחר ... ולא של עתיקות !  הסברתי לו בנימוס ובסבלנות שאני לא מעשן, והוא מיד פתר לי את הבעיה בהצעה של מוצרים להסנפה והזרקה ... בקיצור, מלח הארץ.
 
בסוף האגדה יש נספח נוסף המספר על מפלים יפיפיים  בשם "שבעת המזבחות".
המקומיים המליצו על המקום ואנחנו האמנו. הלכנו כשעה על חוף קריבי מכוער, הים בצבע חום ולכל אורך הדרך אלפי דגים מתים זרוקים כאילו נפלטו מהים עקב זיהום ... מוזר ...
כשהגענו עמד זאטוט שגבה דמי כניסה 10 קצל (1.5$) והכניס אותנו. מפלים לא היו שם וגם לא מים זורמים, רק מספר ברכות קטנות ומזוהמות, האיזור היה מוזנח מלא יתושים וסרטנים . מסתבר "שמפעיל" המפלים עובד רק ביולי אוגוסט מה שאומר ששאר הזמן אין שם מה לראות. כמובן שדרשתי וקבלתי את  כספי בחזרה.
נקודת האור היחידה בכל התקרית המצערת הזו היא הדרך מריו דולסה לליוינגסטון. את הדרך עושים בסירה במשך שעתיים, עוברים דרך הנהר לאגם גדול, רואים איים, בקתות על שפת האגם ומקומיים בסירותיהם, הרבה ציפורים והרבה ירוק.

המגמה היא לרדת דרומה חזרה לאנטיגואה לליל הסדר ובדרך לבקר במקומות שונים.

שיהיה לכולנו פסח כשר ושמח.

CHAU