מה קראנו לפני קום מדינה?

 נוסעים לחופשה ורוצים להראות לילדים קצת מעבר לאטרקציות הרגילות? ניקח אתכם למסע מרתק בין עיתוני ילדים יהודיים ברחבי העולם שיגרום לכם לרצות לארוז מזוודה ולטוס אל העבר.

   

עיתוני ילדים ונוער מלפני מאה שנה ויותר

   
מדהים לגלות שבמאה וחמישים השנים האחרונות פורסמו עיתוני ילדים במקומות רבים בעולם. עוד לפני שהייתה לנו בכלל מדינה, פורסמו עיתוני ילדים – בין היתר גם בשפה העברית. העיתונים האלה, שהיו ציוניים ברובם, דיווחו על הנעשה בארץ ישראל הקטנה ומוקפת האויבים של אותן שנים (לא שבתחום הזה הרבה השתנה מאז...), וכן על עניינים מקומיים. מעניין לראות שלמרות שעיתוני הילדים והנוער נועדו לקהל צעיר, מן הסתם, הם לא ניסו להתחנף או להתייחד כמו שקורה בעיתוני הנוער כיום. אפילו להיפך – הם היו איכותיים מאד, לפעמים אפילו יותר מהעיתונים של המבוגרים, מהסיבה שהם לא כללו ביקורת פוליטית אלא רק סיקרו את המתרחש באופן אובייקטיבי ככל האפשר. בנוסף, הם התייחסו לקהל שלהם כאל אנשים חושבים וחכמים, שניתן להגיש להם טקסטים של שאול טשרניחובסקי, לוין קיפניס ורבים נוספים, שעבור חלקם הפרסום בעיתוני הנוער היה הספתח לקריירה ספרותית עשירה ורבת שנים.

   

טסים למזרח או מרכז אירופה, או אפילו ניו יורק? הנה הזדמנות מצוינת להיסטוריה קצת אחרת

   
ברור שכאשר תגיעו לניו יורק, אתם לא תשבו במלון ותעברו על עיתוני ילדים ישנים. אבל במסגרת ההכנה לטיול שמחכה לכם, אנו מתארים לעצמנו שתסבירו לילדים על העיר, על התושבים, אולי קצת היסטוריה. אם כבר אתם בעניין של היסטוריה, במקום להגיד מילים, אפשר פשוט להראות אותן: למשל ירחון הנוער עדן שפעל בניו יורק בשנים 1924 עד 1926. אתם יכולים להיכנס לאתר ופשוט לגלוש בירחון, כאילו השנה היא 1925, אתם בני חמש עשרה וגרים בניו יורק, ואתם קוראים בשם "אגדה מדרשית" של חיים נחמן ביאליק. זה פשוט מדהים איך עיתוני הנוער והילדים בכל העולם העבירו כמעט את אותם מסרים של שמחה, של עזרה להורים, של הנאה מחיים פשוטים ויומיומיים. עיתון לילדים משנת 1924 ידגים לילדים שלכם יותר טוב מכל הרצאה או סרט איך נראו החיים פעם, לפני שהמציאו את הפלאפונים, את המחשבים ואפילו את הטלוויזיה. 


היסטוריה זה לא רק תמונות של אנשים בשחור לבן עם מבט עצוב ומלחמות ברקע

   
כל מה שהילדים יודעים על תחילת המאה הקודמת, קשור איכשהו לשואה, למלחמות, לעצב. עיון בעיתוני ילדים היא הזדמנות נפלאה לחשוף אותם לרבדים נוספים בהיסטוריה הלא כל כך רחוקה של אנשים שאולי עדיין חיים במשפחה שלהם, כמו סבא רבא. כשהילדים יקראו עיתון ילדים שגם סבא שלהם קרא בילדותו, זה יחבר אותם לעולם שלו, לילדות שלו, אליו באופן כללי ומשמח. זו למעשה הדרך היחידה של הילדים להבין שגם סבא רבא היה פעם ילד בדיוק כמוהם. אפשר לגלוש לעיתון "עולמי הקטן" שפורסם בוורשה, בשנים 1936 עד שנת 1939. לפי המיקום והשנים אתם יכולים להבין לבד מי היה קהל היעד של אותו עיתון, ומה עבר עליו באותן שנים. אם יש לכם במשפחה סבא ניצול שואה, יתכן שכילד הוא קרא את העיתון הזה, וסביר להניח שאם הילדים שלכם יגלשו ויקראו את התכנים של אותו עיתון בדיוק (שכתובים בעברית ברורה לחלוטין), הם יוכלו להרגיש ולהבין את סבא רבא הרבה יותר – מה שגם שזה יעניק להם נושאי שיחה חדשים (ובטח ירגש אותו).

   

למה אנחנו כל כך מרותקים מעיתוני ילדים נושנים?

   
עיתוני ילדים שפורסמו במדינות כמו פולין, גרמניה וארצות הברית לפני מאה שנה, הם לא עיתונים שאנו מדפדפים בהם ואומרים "אוי, בטח, את זה אני זוכר". אז מדוע הם מרגשים אותנו, למרות שלא גדלנו עליהם? הסיבה היא, שזה מרגש לתפוס פיסת היסטוריה ביד, משהו שנכתב כל כך הרבה שנים לפני שנולדנו, ומסקר אירועים שאנו למדנו עליהם בבית ספר. אנו קוראים את הסיקור הזה ולמדים דברים חדשים, שמרגשים אותנו, כמו למשל רוח ההתנדבות האצילה שהצליחו לגלות אנשים מורעבים תחת מצור והתעללות, שכלום לא הצליח לשבור את נפשם – והם הצילו ועזרו לעשרות אנשים, למרות מצבם וחוסר הכלים שהיו ברשותם. וזו, אגב, ההיסטוריה שאנו רוצים ללמד את הילדים שלנו. 

 

כתבות מעניינות