גואטמלה - סמוק שמפיי, אגם האטיטלן, טרק לילי לסנטה-אלנה וליל הסדר עם חב"ד

לאחר ביקורנו בטיקל, ריו דולסה והנפילה הגדולה בליוינגסטון המשכנו  לאל-פראיסו שם ישנו מפל שמימיו הרותחים נופלים לברכה קרה, תופעה מעניינת.

שעתיים משם נמצאת העיירה אל-אסטור שם בילנו את הלילה באכסניית VALLE VERDE עם בעלי המקום, זוג מקסים שבערב שמו מוזיקת סלסה ומרנגה ולימדו אותנו לרקוד.

בבוקר אריק בעל המקום הסיע אותנו ללנקין מרחק 4 שעות נסיעה (בתשלום כמובן) לחווה בשם אל-רטירו. החווה ממוקמת על גדות נהר לנקין, נהר עם צבע כחול יפיפה ומסביב הרים ירוקים.

בבוקר המחרת נסענו לסמוק-שמפיי בו יש ברכות טבעיות מדורגות, קרירות, צלולות, בעלות גוונים שונים ויפות. בין ברכה לברכה ישנם מפלים קטנים ובסוף מפלים גדולים.
מתחת לברכות ישנה מנהרה תת קרקעית דרכה עובר נהר גועש. יחד עם מדריך מקומי שמספק המקום, עברנו מברכה לברכה עד אחד המפלים הגדולים שאותו ירדנו לאט ובזהירות לפי הנחיותיו של אלכס המדריך (אומנם שם רוסי אבל הוא גואטמלי אסלי ...), קטע קצת מפחיד שבסופו הגענו לתוך המנהרה וצפינו בנהר התת קרקעי הפורץ מצדו השני.

עלינו לתצפית הצופה על הברכות מאחד הצוקים  הנישאים מעל סמוק שמפיי.

אחר הצהריים נסענו  למערת "סמוק" הסמוכה שם הסתובבנו כשעתיים עם מדריך ונרות, שוחים בברכות קרות, עולים בסולמות, יורדים מפלים בחבלים ונלחמים בנרות שלא יכבו. היה נחמד ... וקר !

למחרת נסענו לאנטיגואה שם עשינו את השבת והמשכנו לאיזור אגם אטיטלן.
אגם אטיטלן כך אומרים הוא לועו של הר געש ענק, סביבו מתנשאים מספר הרי געש ענקיים וכן פזורים מספר לא קטן של כפרים.
הגענו לעיירה תיירותית ונעימה בשם פנחצ'ל, התארגנו על חדר ומיד נסענו לשוק יום א'  בצ'יצ'י. השוק גדול וציבעוני גם בסחורות וגם בתלבושותיהם של המקומיים.

ביום שישי נסענו לשוק בסולולה, שוק של מקומיים שם טיילנו בשוק והתישבנו בכיכר הסמוכה העמוסה מקומיים בשלל צבעים והתרשמנו מהם ... אני אוהב אותם, הם חביבים מאד, שומרים על תרבותם ומלבושם המסורתי ועם זאת יש בהם משהו מאד אלגנטי (בהשוואה לפרואנים ולבוליבינים)

מיד ששבנו מהשוק נסענו חזרה לאנטיגואה לחגוג את ליל הסדר אותו ארגנו שני חבדניקים חביבים. בסדר היו למעלה מ-130 אורחים הרוב הגדול מוצ'ילרים ישראלים. היה נחמד ושרנו הרבה... כרגיל בשבילי, חב"ד לא מאכזב.

בשלה עשינו טרק  לילי  לאורו  של ירח מלא, דרך סוכנות שהכנסותיה קודש למען ילדי המקום.
עלינו בחצות כ-20  מטיילים על שני טנדרים שהסיעו אותנו כעשרים דקות עד למרגלות רכס הרים.
היעד, הר הגעש סנטה-אלנה בגובה 3800 מטר ממנו ניתן לצפות בהר געש נמוך ממנו, שהוא בעצם שלוחה של סנטה-אלנה , ומתפרץ בממוצע אחד לשעה.
הטיפוס היה אמור להמשך כארבע עד חמש שעות, כך שמגיעים חצי  שעה עד שעה לפני הזריחה.
חציו השני של הטיפוס היה קשה, ונאלצנו לטפס עם הידיים על סלעים וגזעים.
הייתי בחמישיה הפותחת, מדדה אחרי חמישה גרמנים בכושר טוב, שטיפסו מהר וללא הפסקות. עמדתי במשימה והייתי על הפיסגה בתוך 3 שעות, ז"א 3:30 בלילה, מה שהסתבר כטעות מרה.
למעלה בפסגה, גבוהה  מעל העננים, בקור מקפיא  חיפשנו סלעים להסתתר מהקור בידיעה שההמתנה עומדת להימשך מספר שעות. הזריחה הייתה היפה שראיתי מימיי.

מתחתנו היה מרבד של עננים שהסתיר הכל למעט פסגות הרים גבוהים מספיק  שביצבצו, ומדי פעם ענן שחור וסמיך שהיתמר מבעד לעננים, סימן לעוד התפרצות גדולה של הר הגעש הפעיל שנסתר מענינו.

הימצאות על ראש ההר, שמצד אחד רואים את העשן שעולה מהר הגעש שלמטה, וברקים באופק ומצידו השני, פסגות הרים שמבצבצים והזריחה המקסימה,  נתן הרגשה שאני נמצא במקום שבני אדם לא אמורים להיות בו. בכל מקרה זה השכיח ממני קצת את הקור.

אחרי הזריחה ירדנו חזרה למטה ושבנו לשלה. למחרת  נסענו למעיינות חמים שממש לא היו חמים. המקום היה גבוה, מסביב עננים ויערות  גשם, מקום  יפה. אחרי שעה של נסיון לתפוס זרמים חמים ויתרנו ושבנו לשלה.
למחרת בבוקר כבר היינו בדרך לגבול עם מקסיקו, יעדנו הבא.