בוליביה

המדינה האותנטית והענייה ביותר ביבשת דרום אמריקה. בוליביה שוכנת בין המדינות ברזיל ופרגוואי במזרח, ארגנטינה בדרום, וצ'ילה ופרו במערב ואין לבוליביה יציאה לים. את החופים היא הפסידה לצ'ילה במלחמה .

          
אחוז האינדיאנים החיים ברחבי בוליביה הוא הגבוה בדרום אמריקה, רובם דוברי ספרדית אך ישנם כפרים בהם ספרדית היא שפה משנית והשפה השולטת היא קצ'ואה או איימרה.

       
בוליביה יושבת על רכסי האנדים, הרים גבוהים שמרבית מפסגותיהם מושלגים, ההר הגבוה במדינה מתנשא לגובה של למעלה מ- 6500 מטר. במרכז בוליביה ישנם עמקים רחבי ידיים לצד הרכסים, וצידה המזרחי של בוליביה כמו מדינות אחרות (קולומביה, פרו ועוד) הוא שפלה מכוסה בג'ונגלים ויערות גשם של האמזונס.

מה יש בבוליביה?

   
בוליביה כוללת נוף פראי. ג'ונגלים ונהרות רחבי ידיים, שפע של חיות בר, עופות וזוחלים, כל זאת הודות לכמות האוכלוסיה בבוליביה הנמוכה ביחס לשיטחה.     

    
ההרפתקאנים יכולים להינות במזרח בוליביה, מטיולים בג'ונגלים ובביצות, לשוט במשך ימים בנהרות שורצי תנינים, לראות ביברים, קופים, שלל בעלי כנף יפהפיים, לשחות עם דולפיני בר ולדוג דגי פירנאה. בתוך הג'ונגלים אפשר לפגוש חיות שונות, יגוארים, דובי נמלים, ובאזורי הביצות בד"כ רואים הרבה נחשים והמוכרים הם הקוברה והאנקונדה.

בירתה הכלכלית לה-פז, עיר המונה למעלה מ- 2 מיליון בני אדם, והיא הבירה הגבוהה בעולם ושוכנת בגובה של 3600 מטר מעל פני הים.  יחד עם לה-פז, משמשת סוקרה כבירתה של בוליביה.

         
בוליביה כוללת טרקים נהדרים, רובם הגדול נמצאים ליד לה-פז, סמוך לסורטה, לאורכם של נתיבי האינקה העתיקים. רבים מהם חוצים את הר הקורדיירה ריאל, שנצפה מרחובותיה של לה-פז.

    
בחלק מהטרקים פוסעים על רכסים מהם רואים את אגם הטיטיקקה, אגם מדהים ביופיו השוכן בגבולה המערבי של בוליביה ונמצא בגובה של 4000 מטר. יש אפשרות לנסוע לעיירה קופקבנה לגדות אגם הטיטיקקה ולצאת לשייט בין האיים ושם לפגוש את המקומיים הנחמדים והמרתקים. גם איים צפים ניתן לראות. איים בקוטר של עשרות מטרים שניתן לנייד אותם ממקום למקום.

  
סמוך ללה-פז, ברכסים הגבוהים אפשר להנות מסקי בעונה המתאימה של בוליביה.

  
מבירת בוליביה לה-פז יוצאים לדרך המוות. נסיעה של שעתיים באוטובוס ומגיעים לגובה של 4500 מטר, שם עולים על אופניים ויורדים במשך 5 שעות לגובה של 1600 מטר לאזור הררי מלא בעצים ויערות.

  
בדרום בוליביה סמוך לגבול עם צ'ילה ישנו את מדבר המלח סלאר דה איוני. מדבר  העשוי ממלח.
מדבר המלח בדרום בוליביה כולל הרי געש, אגמים בכל מיני צבעים, כפרים עם תושבים השומרים על תרבותם ואפילו איי קקטוסים. מטיילים נוהגים לצאת לטיול ג'יפים מאורגן המלווה בנהג וטבחית למשך 3 עד 5 ימים.

  
חגים ופסטיבלים רבים מתקיימים ברחבי בוליביה. מקורם בד"כ בחגים דתיים או בארועים פוליטיים שהיו בעבר. החגים מתאפיינים במוסיקה, אוכל ותהלוכות.

בוליביה - ויזות, עונות ואזהרות

   
ישראלים שמגיעים לגבול של בוליביה מקבלים אוטומטית אשרת שהייה של 30 יום, ואפשר להאריך אותה בתשלום ל- 30 יום נוספים במשרדי ההגירה בערי בוליביה.

   
העונה המתאימה לטיול בבוליביה, היא בין אפריל לאוקטובר, כאשר אפשר גם במרץ ובנובמבר אבל קר עדיין וישנם גשמים ושלגים במקומות הגבוהים.

     
צריך להיזהר ממחלת גבהים וכדאי לבאים ממקומות נמוכים להסתגל אט אט לגובה.
רמת התברואה בבוליביה ירודה, לכן יש להשמר מהיכן ומה אוכלים.
בערים הגדולות במיוחד לה-פז יש פשיעה רבה וצריך להיזהר מגנבים ושודדים.

    
כדאי לקחת מונית ישירות לאכסנייה ולא להסתובב עם ציוד רב ברחובותיה. גם כשלוקחים מונית יש להזהר שכשאתם יוצאים מהמונית הנהג לא בורח עם הציוד, לכן תמיד תסעו בקבוצה, ובעוד חלק מוציאים את הציוד, האחרים יושבים במונית.
בוליביה זולה מאוד, חודש מחייה בבוליביה הכולל לינה, אוכל ונסיעות כולל אטרקציות פופלאריות ינוע בין 500 ל- 650 דולר.

      
בוליביה, המדינה האותנטית, הזולה והפראית ביותר ביבשת דרום אמריקה. כדאי להקדיש לה לפחות חודש.