בוליביה

המדינה האוטנטית וענייה ביותר ביבשת דרום אמריקה. בוליביה שוכנת בין המדינות ברזיל ופרגוואי במזרח, ארגנטינה בדרום, וצ'ילה ופרו במערב, ואין לבוליביה יציאה לים. את החופים היא הפסידה לצ'ילה במלחמה .

          
אחוז האינדיאנים החיים ברחבי בוליביה הוא הגבוהה בדרום אמריקה, רובם דוברי ספרדית אך ישנם כפרים בהם ספרדית היא שפה מישנית והשפה השולטת היא קצ'ואה או איימרה.

       
בוליביה יושבת על רכסי האנדים, הרים גבוהים שמרבית מפסגותיהם מושלגים, ההר הגבוהה במדינה מתנשא לגובה של למעלה מ 6500 מטר. במרכז בוליביה ישנם עמקים רחבי ידיים לצד הרכסים, וצידה המזרחי של בוליביה כמו מדינות אחרות (קולומביה, פרו ועוד) היא שפלה מכוסה בג'ונגלים, ויערות גשם של האמזונס.
בוליביה מכילה נוף פראי. ג'ונגלים ונהרות רחבי ידיים, שפע של חיות בר, עופות וזוחלים, וזאת הודות לכמות האוכלוסיה בבוליביה הנמוכה ביחס לשיטחה.     
ההרפתקנים יכולים להנות במזרח בוליביה, מטיולים בג'ונגלים ובביצות, לשוט במשך ימים בנהרות שורצות תנינים, ולראות ביברים, קופים, שלל בעלי כנף יפיפיים. לשחות עם דולפיני בר ולדוג דגי פירנאה. בתוך הג'ונגלים אפשר לפגוש חיות שונות, יגוארים, דובי נמלים, ובאזורי הביצות בד"כ רואים הרבה נחשים והמוכרים הם הקוברה והאנקונדה.
בירתה הכלכלית לפז, עיר המונה למעלה מ 2 מיליון בני אדם, והיא הבירה הגבוהה בעולם ושוכנת בגובה של 3600 מטר מעל פני הים.  יחד עם לפז, משמשת סוקרה כבירתה של בוליביה.

  
בוליביה מכילה טרקים נהדרים, רובם הגדול נמצאים ליד לאפז, סמוך לסורטה, לאורכם של נתיבי האינקה העתיקים, רבים מהם חוצים הר הקורדיירה ריאל, שנצפה מרחובתיה של לה-פז.
בחלק מהטרקים פוסעים על רכסים מהם רואים את אגם הטיטיקקה, אגם מדהים ביופיו השוכן בגבולה המערבי של בוליביה ונמצא בגובה של 4000 מטר. יש אפשרות לנסוע לעיירה קופקבנה לגדות אגם הטיטיקקה, ולצאת לשייט בין האיים, לפגוש את המקומיים הנחמדים והמרתקים. גם איים צפים ניתן לראות. איים בקוטר של עשרות מטרקים שניתן לנייד אותם ממקום למקום.
סמוך ללה-פז, ברכסים הגבוהים אפשר להנות מסקי בעונה המתאימה של בוליביה.

  
מבירת בוליביה לה-פז יוצאים לדרך המוות. נסיעה של שעתיים באוטובוס ומגיעים לגובה של 4500 מטר, שם עולים על אופניים ויורדים במשך 5 שעות לגבוה של 1600 מטר, לאזור הררי מלא בעצים ויערות.

  
בדרום בוליביה סמוך לגבול עם צ'ילה ישנו את מדבר המלח סלאר דה איוני. מדבר  העשוי ממלח.
מדבר המלח בדרום בוליביה מכיל הרי געש, אגמים בכל מני צבעים, כפרים עם תושבים השומרים על תרבותם ואפילו איי קקטוסים. מטיילים נוהגים לצאת לטיול ג'יפים מאורגן המלווה בנהג וטבחית למשך 3 עד 5 ימים.

  
חגים ופסטיבלים רבים מתקיימים ברחבי בוליביה. מקורם בד"כ בחגים דתיים או בארועים פולטיים שהיו בעבר. החגים מתאפיינים במוסיקה, אוכל ותהלוכות.

ישראלים שמגיעים לגבול של בוליביה מקבלים אוטומטית אשרת שהייה של 30 יום, ואפשר להאריך אותה בתשלום ל 30 יום נוספים במשרדי ההגירה בערי בוליביה.
העונה המתאימה לטיול בבוליביה, היא בין אפריל לאוקטובר, כאשר אפשר גם במרץ ובנובמבר אבל קר עדיין וישנם גשמים ושלגים במקומות הגבוהים.

   
צריך להזהר ממחלת גבהים וכדאי  לבאים ממקומות נמוכים להסתגל אט אט לגובה.
רמת התברואה בבוליביה ירודה, לכן יש להשמר היכן ומה אוכלים.
בערים הגדולות במיוחד לה-פז יש פשיעה רבה, ווצריך להזהר מגנבים ושודדים.
כדאי לקחת מונית ישירות לאכסנייה ולא להסתובב עם ציוד רב ברחובותיה. גם שלוקחים מונית יש להזהר שכשאתם יוצאים מהמונית הנהג לא בורח עם הציוד, לכן תמיד תסעו בקבוצה, ובעוד חלק מוצאים את הציוד, האחרים יושבים במונית.
בוליביה זולה מאוד, חודש מחייה בבוליביה הכולל לינה, אוכל ונסיעות כולל אטרקציות פופלאריות ינוע בין 500 ל 650 דולר.

בוליביה, המדינה האוטנטית, הזולה והפראית ביותר ביבשת דרום אמריקה, כדאי להקדיש לה, לפחות חודש.