נכתב ב-4 לדצמבר, 2004
HOLA
הגענו לאיוני Ayuni שבדרום בוליביה, כרגיל בגובה של למעלה מ 3000 מטר. האיזור מדברי עם ריאות ירוקות ... מזכיר את חבל לאדק שבהודו.
יצאנו לטיול ג'יפ בסלאר Salar חמישה ישראלים, נהג בשם אדי, אישתו ויקי והילד שלהם אקטור שהצטרף כיוון שהיה חולה .
הטיול נמשך 4 ימים, רואים הרבה דברים. כמו כן גם יש הרבה שעות ג'יפ, ז"א שבין מקום למקום נוסעים כמו שעות טובות, אותם העברנו במוסיקה טובה ...
ביום הראשון, על מנת להיות תיירים מן המניין נסענו לראות את בית הקברות לקטרים, שחלקם בני מאות שנים ועבדו על קיטור.
משם המשכנו
לסלאר דה-איוני. סלאר זה מדבר מלח שנוצר מ... התאמת שלא קראתי איך ... אז תסלחו לי ... אבל תאמינו לי זה מלח...בטח איזה אגם ענק שהתייבש ...
בסלאר, שזה משטח לבן כמו שלג, ויש עליו צורות של כמו משושים, ומתפרס עד לאופק, ניסינו את כוחנו באומנות ...
|
מזכיר לכם משהו ... הכוכב של סלקום .... |
|
|
|
|
אשליה ... |
ביקרנו גם באי הקקטוסים המכיל אלפי קקטוסים מכל מני צורות. בסופו של יום צפינו כמו חנונים בשקיעה ... ומשם נסענו שעתיים לכפר להעביר את הלילה.
|
|
|
|
הרבה קישקשתות |
חיבוק כואב ... |
למחרת כמנו ב 3:30 לפנות בוקר ע"מ לראות זריחה בסלאר, של מי היה הרעיון הזה לעזאזל, 3:30 ... עוד חושך בחוץ !!!
נסענו שעה עד לסלאר וחיכנו לזריחה, היה קפוא ...
משם המשכנו 3 שעות עד להר געש פעיל, טפסנו עליו קרוב לשעתיים. ההר מעשן, יותר נכון מפליץ כיוון שהריח שם נורא, ריח חזק של גופרית שאני מניח שקיצרה לי כמה שנים מהחיים.
הלוע צהוב כולו, האדמה שם לוהטת ויש איזורים אדומים שחורים שעוד לא פיענחתי מזה בדיוק.
בחזרה למטה רצנו כמו משוגעים ותוך חצי שעה הינו למטה ישר לארוחת צהריים שויקי המקסימה הכינה לנו.
|
בדרך ללוע על רקע הנוף הנשקף |
|
על שפת הלוע |
הר הגעש מעשן |
|
עומד בתוך הלוע, האדמה רותחת ובקושי אפשר לנשום |
|
מידרד למטה במהירות ... הברקסים לא עוזרים! |
|
משם המשכנו לכפר אחר להעביר את הלילה, ושוב למחרת בבוקר קמנו ב 4:30 ויצאנו לדרך, ראינו לגונות עם להקות פלמינגו, צפינו מרחוק בעוד הר געש פעיל, עברנו בעיר הסלעים המכילה סלעים גדולים באמצע שום מקום וחפשתי לראות כיתוב של "רובאית 12, אוגוסט 98" או משהו דומה אבל לשמחתי לא היה, אנו לא כאלה נוראים !
המשכנו ללגונה "קולורדו" המכילה צבעים יפים, מרשים !
|
|
וחנינו ללילה בכפר באיזור.
למחרת בבוקר .. כן, שוב... קמנו ב 4:00 בבוקר , תנו לישון !!!
היעד גיזרים, שביחוד בשעות הבוקר המוקדמות עובדים במרץ. ומשם לעוד מספר לגונות שכבר לא ממש הרשימו אותנו.
ליד אחת הלגונות עצרו לנו למעיינות חמים שיש ליד אחת הלגונות, רק שלאחר שהכנסתי את כל גופי הסתבר לי שהמים לא כאלה חמים ... לאחר 20 דקות נשברתי ויצאתי.
|
חיבוק כואב 2 |
שדה קרב ... |
|
לא כזה חם! |
|
לאחר ארוחת בוקר המשכנו עוד חצי שעה לגבול צ'יליי בוליביה, שם נפרדנו מאדי, ויקי והקטור שבכה בזמן שעזבנו ... רגשן משהו ...
עלינו על מונית צ'יליינית שהעבירה אותנו את הגבול לכיוון סאן-פדרו עליו עוד יסופר ...
להתראות בוליביה...
ערן
