טורקיה - צפון מזרח המדינה, הים השחור, טרק סובב רכס הקצ'קר, איידר, איסטנבול.

נכתב בתאריך ה-15 לספטמבר, 2005

מרחבה (שלום בטורקית)
 
שבועיים לאחר חזרתי מטיול ארוך בדרום ומרכז אמריקה South America הציע אחד מחבריי שנעשה טיול כל החבר'ה, 6 במספר בקצ'קר שבטורקיה Turkey. מקום קרוב, זול, מספיק 10 ימים בשביל לספוג ונופים שמזכירים את ההימלאיה Himalaya במזרח והאנדים Andes בדרום אמריקה. איך שהוא כולם הבריזו וביטלו ברגע האחרון ונשארנו רק אני וחברי הטוב גיל "זבולוש" איפרגן.
 
זמן: 12 יום, ארץ: טורקיה,  מוקד: צפון מזרח המדינה איזור רכס הקצ'קר, המטרה: לכבוש את פסגת הקצ'קר למרות שמועות כי תנאי מזג האוויר לא מאפשרים ומסוכן ...

למאמר בנושא נופש בתורכיה לחץ כאן

  
טיסה של קצת יותר משעה וחצי והגענו בחצות בלילה לאיסטנבול Istanbul.
את הלילה העברנו עם מספר הומלסים בקומה שלישית באוטוגר Otogar שזה תחנה מרכזית, חולקים ריצפה קרה סמוך לדלת שכל חצי שעה, גם בשעות הקטנות של הלילה נכנסו ויצאו אנשים... אולי בית בושת ?!...  זאת לאחר שפספסנו את האוטובוס האחרון שיצא לטרבזון Trabzon, עיר נמל מרכזית בצפון מזרח המדינה השוכנת על חופי הים השחור.  

   
למחרת בבוקר השכמנו מוקדם ונותר לנו 3 שעות עד ליציאת האוטובוס הראשון לטרבזון. החלטנו לנסוע חזרה לנמל התעופה ולבדוק אולי אפשר להשיג כרטיס טיסה של הרגע האחרון במחיר מוזל. שיחק לנו מזלנו , ומצאנו טיסה לצהריים ב 69 מיליון לירות, שזה בערך 55 דולר (המחיר הרגיל הינו 116 מיליון לירות) וכבר אחר הצהריים דרכנו על חופי הים השחור.
לא לפני שכרגיל בטיסות, כמעט פרחה נשמתי כאשר המטוס ירד לנחיתה במהירות עצומה שהדביקה אותי למושב והרגשתי שהמוח הולך להתפוצץ ....

רצינו להגיע לאיידר Ayder ולכן עלינו על אוטובוס מקומי לפאזר Pazar  עיירת נמל נוספת בדרך לאיידר.
לאחר 4 שעות נסיעה בסביבות 9 בלילה הגענו לפאזר, ומכיוון שלא מצאנו מוטל נורמאלי החלטנו להעביר את הלילה באוהל בגן הציבורי שסמוך לחוף. כנראה שנפלנו על גן סטייל גני "העצמאות" בארץ שם מסתובבים כל מני ארחי פרחי, וזכינו לביקור של 2 שוטרים ללא מדים או שמא מתחזים לשוטרים, מספר נערים שהציעו סמים, ושני שוטרים עם מדים שהוזעקו למקום על ידי שכן שראה אש שבערה מהבנזינייה שלנו בעת הבישול.
     

הטורקים לא מדברים אנגלית בכלל, ואנחנו ... חוץ מלספור עד חמש, לא ידענו דבר. ולכן מצאנו את עצמנו, כמה מוזר, מנסים לדבר איתם ב... ספרדית.

למחרת בבוקר הגענו לאיידר Ayder, עיירה קטנה ויפה, שוכנת בין הרים מלאי עצים, לצד נהר ומרבצי דשא ירוק בתוך ומסביב לכפר... מזכיר עיירות אלפיניות ...

  
טפסנו כשעתיים עד לאוכף, בדרך הייתה לגונה והאזור ירוק ומעברו השני של העמק ישנן את מורדות ההרים חציים ירוקים וחציים לבנים משלג וכפור.
היינו עם מוצ'ילות במשקלים של 20 קילו ויותר מה שהקשה יותר על ההליכה.
לאחר מכן ירדנו ירידה חדה לאזור מושלג אם מספר לגונות. ושוב עלינו לאוכף הבא במשך שעתיים נוספות. הדרך הייתה מושלגת, ובוססנו בשלג לפעמים עד הברכיים. בשלב מסוים התחיל ערפל כבד ובלי יכולת לראות רוג'ומים וסמני דרך והלכנו על עיוור עד שהגענו לאוכף ומשעברנו אותו מזג האוויר השתנה לחלוטין ונהנינו משמש חמימה ומלטפת.

 
ירידה מתונה של שלוש שעות נוספות הובילה אותנו  לכפר אונגונלאר Olgunlar. המשכנו עוד מאה מטרים בהמשך הכפר שם הקמנו אוהלים, היינו עם הזוג זאביק והדס גרוסמן.

למחרת  התפנקנו וקמנו רק בתשע בבוקר ויצאנו לדרך בסביבות 12 בצהריים. היום היה קצר, 3 שעות עליה מתונה עד לאזור קמפינג עם כרי דשא בשם דילבר דוזו Dilber Duzu ששוכן למרגלות העלייה לכיוון הלגונה דניז גולו Deniz Golu ואחריה פסגת הקצ'קר. בדרך עברנו בכפר קטן ועלוב שאפילו בטיוליי בדרום אמריקה והמזרח לא ראיתי כמותו. בתים מאבנים, ללא שום חקלאות וחוץ מפרות אין כלום ...

 
בדרך פגשנו מדריך מקומי, ויום לפני כן ציידים מוקמים שאמרו לנו שלא ניתן לעלות לקצ'קר, שמסוכן מאוד והאזור מושלג לגמרי. פגשנו גם ישראלים שחזרו בלי לעלות לפסגה עקב התנאים הקשים. קיווינו שאחרי יומיים של שמש מפלס השלג ירד ונוכל לטפס.
  
למחרת השכמנו קום ליום ארוך. השארנו את האוהל והציוד ויצאנו כבר בשבע בבוקר. לאחר שעה וחצי של עלייה חדה היינו בלגונה דניז גולו Deniz Golu. לגונה יפיפייה.
משם המשכנו עוד שעתיים של עלייה רצחנית, עד לפסגת הקצ'קר. היה קצת שלג באזור התחתון ועל הפסגה אך רוב הדרך הייתה ללא שלג, אין שביל ועוקבים אחרי רוג'ומים, ומקפצים מסלע לסלע ... לא קל, ולא מומלץ לאנשים עם נקעים חוזרים.

גובה הפסגה הוא 3900 מטר והנוף הנשקף משם היה יפיפה, מרבד של עננים, והרים גבוהים במרחק מבצבצים בניהם. איזור הפסגה קטן מאד וגם קר וחשוף לרוחות. אחרי מספר צילומים, הכנת כוס תה משלג, חתימה בספר אורחים ... שרובו חתום ע"י ישראלים, שהם כנראה מהווים את הרוב בקרב המטיילים באזור. החלטנו שהכיבוש נגמר והתנתקנו מטה חזרה ללגונה, שם גיל המשוגע נתן קפיצת ראש היישר ללגונה הקפואה ... לייתר דיוק שתי קפיצות.
משם חזרה למחנה קיפלנו את האוהל ושבנו לאונגונלאר.

ביום ראשון נסענו ליוספלי ומשם לטרבזון 6 שעות נוספות. בטרבזון Trabzon התעכבנו יום אכלנו במסעדת דגים טובה, טיילנו קצת בעיר ובערב עלינו על אוטובוס, 18 שעות, לאיסטנבול  Istanbul.

   
הדרך הייתה יפיפייה, חופים, אגמים, הרים מיוערים ועוד. הביקור קצר ואין לנו יותר מדי זמן, אך טורקיה מציעה הרבה והיא מדינה מגוונת מאד.
אך היא אינה זולה בכלל, והמחירים הם כמו הארץ ובדברים מסוימים אף יותר. לפני שבאתי וקראתי קצת על האזור, אנשים כתבו שזה זול כמו המזרח ודרום אמריקה. זה ממש לא נכון, אולי לפני מספר שנים כן. טיילתי 11 יום נטו, יותר מחצי מהימים ישנו באוהלים ובשאר במלונות הזולים ביותר (בין 8 ל 12 דולר לאדם) רוב הזמן בישלנו לעצמנו והוצאות המחייה ונסיעות הסתכמו ב 300 דולר לאדם.
 
באיסטנבול שהינו יום ממתינים לטיסה. טיילנו עצמאית בשווקים, וברחבי איסטנבול. לא היה לנו חשק למוד תיירותי ולכן ויתרנו על שייט וביקורים במוזיאונים ומסגדים.

  
בסופו של הטיול כמעט ופספסנו את הטיסה כאשר נקלענו לפקק רציני בדרך לשדה התעופה ודרך של שעה התארכה לשעתיים והגענו כ 45 דקות לפני הטיסה. בבידוק הביטחוני עיכבו אותנו כאשר ראו שיש גזיה, בלון גז ובנזינייה בתיק הגדול של גיל, והמקלות של האוהל בתיק שלי גם כן לא עזרו. אחרי בלגאן של 15 דקות ודרישה לקבל בחזרה את הבנזינייה המשכנו לדלפק. בסופו של דבר הגענו לשער הכניסה למטוס בחמש דקות איחור, אך שם התחילה צרה חדשה, ממני דרשו להוריד נעליים וגיל החכם לקח איתו בתיק הקטן אולר לדרמן... ושוב ויכוחים ועיקובים אבל ... בסוף היינו על המטוס ואחרי שעה וארבעים כבר בארץ...

ונחשו מה ... בתיק הגדול של גיל נשאר בטעות בקבוק של ליטר וחצי בנזין... מסקנה, לא להגיע בלחץ לשדה התעופה !!!
   
ביי

ערן