אחרי טרק הסוסים בסונגפאן לקחנו טיסה לשיאן. היה דיל ממש משתלם, וב-350 יואן (במקום 700) רכשנו טיסה של שעה לשיאן. זה חסך לנו 10 שעות אוטובוס לצ'אנגדו ומשם אחרי יום עוד 12 שעות ברכבת. וזה היה עולה בסביבות 300 יואן.

שיאן עיר גדולה המאכלסת כמה מיליוני תושבים. שיאן בתקופה הקיסרית הייתה העיר החשובה בסין.

  
הסיבה העיקרית להגיע לשיאן חוץ מלקנות מחשב נייד באחד מקניוני הענק של המחשבים בעיר, היא חיילי הטרקוטה העשויים חימר, וסוסים מחימר וברונזה, שאיכר שחפר באר מצא לפני שלושים שנה. כיום האיכר יושב כל יום כמה שעות וחותם על ספרים שתיירים משועממים רוכשים.

 

 

שיאן

הכיר המרכזית בשיאן ביום

 

שיאן

הכיכר בלילה

   

עד כה נמצאו למעלה מ-8000 חיילים בגודל של אדם ועוד היד נטויה.

  

נסענו לשם בבוקר, נסיעה של 50 דקות מהעיר שיאן, והגענו לחניון גדול. שם אסף, ימית ואנוכי שכרנו מדריכה מקומית ב-100 יואן, הצגנו את כרטיסי הסטודנטים המקוריים והמזוייפים וקיבלנו הנחה של 50% ושילמנו 45 יואן בלבד.

  

המדריכה דיברה אנגלית כבדה ולא מיד הבנו מה היא אומרת, אבל בגדול זה היה חכם מבחינתנו לקחת מדריכה, אחרת לדעתי הייתי ממצה את חיילי החימר וסוסי הברונזה מקץ חצי שעה. אך יחד עם ההסברים, והמדריכה שלקחה אותנו לכל מוקדי החפירות, מצאתי את עצמי מתעניין בנושא ובסיפור המעשה מספר שעות.

     

 

חיילי הטרקוטה סין

חיילי הטרקוטה. אלפי חיילים חימר.

 

סוסי הטרקוטה

סוסים מחימר וברונזה

 

חיילי הטרקוטה

מחפורות בהן נמצאו החיילים

 

חיילי הטרקוטה

       

אמנם כמעט כל שתי דקות היא סיפרה לנו על סגולות הברונזה ועד כמה שהמחיר שלה נמוך וכל הזמן טפטפה לנו לקנות מזכרות. רק שהמזכרות שהיו נראות אחת לאחת כמו מזכרות שראינו ברובע המוסלמי בשיאן,  עלו פי 10 ואפילו פי 15 יותר... כמובן שלא קנינו, וזה די איכזב את המדריכה. אבל היא חייבת ללמוד להתמודד עם אכזבות!

  

אלפי חיילי הטרקוטה ניצבו עומדים בתוך בורות שנחפרו בשורות שורות יחד עם שורות של סוסים. לכל חייל יש פנים שונות וכל קבוצת חיילים בפוזה קצת שונה, המראה הזה היה מרשים מאוד.
  
הסיפור מאחורי חיילי הטרקוטה הוא אודות קיסר מלפני 2500 שנה לערך, שהיה פרנואיד לא קטן, וחוץ מלבנות את החומה הסינית האדירה שחוצה את גבולה הצפוני של סין לאורך מאות קילומטרים רק כדי לעצור רוחות רעות (מאיפה בא לו הרעיון?! הרי רוחות בטח יכולות לעבור מכשול בגובה חמישה מטרים, לא?), הוא גם החליט שאחרי שהוא ימות וייקבר הוא רוצה אלפי חיילים מחימר בממדים של חיילים אמיתיים שיגנו עליו בחיים שאחרי המוות. טוב... כל אחד והפחדים שלו.

  

 

חייל טרקוטה

 

טרקוטה

 

חיילי הטרקוטה שיאן

לכל אחד פנים יחודיות משלו

      

בזמן שצפיתי בחפירות ובחיילי הטרקוטה נגש אליי כתב יפני מערוץ הטלוויזיה היפנית, הצמיד לי מיקרופון גדול והצלם שלו כיוון אלי את מצלמתו הגדולה והראיון החל.

  
הוא שאל אותי ארבע שאלות:
1. איך אני מתרשם מהמקום?
2. מה אני חושב על ההיסטוריה של המקום?
3. האם אני אבוא לפה בעתיד?
4. ומאיזו ארץ אני מגיע?

  

עניתי לו לכל השאלות, הצגתי התלהבות מהמקום ומההיסטוריה "אני פשוט לא יכול להפסיק לצלם", "בשביל להבין טוב יותר את ההיסטוריה שכרנו מדריכה, ע"מ שלא נפספס דבר", "וודאי שאשוב לפה, בעתיד יתגלו עוד דברים רבים" ... אני יודע... ממש רופס ועלוב, אבל אני מניח שזה מה שהוא רצה לשמוע. כמעט שבסוף שרתי לו את השיר "מים מים בששון".

  

משום מה כל היפנים מכירים את השיר ורוקדים אותו כריקוד עם. הם לומדים אותו ביסודי, ולא באמת מבינים מה הם שרים.
הערכתי מאוד את ימית ואסף, שלא כדרך הישראלים שרואים אותם בטלוויזיה, ושעומדים מאחורי מרואיין, לא קפצו, ועשו שלום לאמא ולחברה...

   

 

מרכזי קניות בשיאן

 

כיכר בשיאן

 

שיאן בלילה

     

בשיאן עצמה נשארנו מספר ימים כולל שבת. טיילנו ברחבי העיר. יש את ה BELL TOWER כיכר גדולה ויפה, במרכזה מבנה סיני יפה. מסביב הרבה קניונים ומרכזי קניות מתקדמים.

  
מסביב לעיר יש חומה גדולה ומשוחזרת באורך של 16 ק"מ, עדות לחומה שהייתה כאן לפני אלפי שנים. אפשרי להשכיר אופניים ולנסוע על החומה, אנחנו טיילנו על החומה בשבת ולכן ויתרנו על האופניים.

  
בשיאן יש הרבה מוסלמים, ויש להם רובע משלהם. הלכנו לבקר שם והיה נחמד ובלילה היו שווקים לאורך קילומטרים. את המוסלמים שם לא באמת מעניין ישראל וערבים. הם סינים מוסלמים ולא ערבים מוסלמים. אבל פגשנו איזה מוסלמי עם חזות ערבית, הוא פנה אלינו בברכת ערב טוב בערבית, כיוון שראה זוג שחורים (ימית ואנוכי). כל אחד זרק את המילים שהוא יודע בערבית, וכמעט שלאסף התפלק "עצור או שאני יורה" ו "תראה תעודת זהות", שאלו המשפטים שכל חייל במחסום לומד. זה לא היה מתקבל פה טוב.

  

 

רחובות שיאן סין

 

הרוב המוסלמי שיאן

      

אחרי שקלט שאנחנו לא ממש שולטים בערבית הוא שאל "מוסלים", אותי לימדו לא לשקר אז עניתי "לה, אל יאהוד", ואז הוא התחיל להרצות לי שזה לא טוב, ורק האיסלאם הוא טוב. בגלל שאני במגרש שלו, הסכמתי שהאיסלאם זה טוב, אבל סיכמתי שגם נצרות והיהדות הם בסדר...

  

בשיאן מצאתי זמן אחר צהריים ללכת לבית חולים ולהוריד את התפרים מהאגודל.
נגשנו אסף ואני לבית חולים שנראה מתקדם. הראיתי את האצבע עם התפרים, ומיד הוצמדה אלנו אחות שלקחה אותנו לשלם כמה יואנים ואז לאחד מחדרי הרופאים. שם רופאה אלימה למדי הוציאה לי את התפרים עם מלקחיים ומספריים עבים של חיתוך פוליגלים. התהליך הזה אמור להיות פשוט ולא כואב אבל בגלל המספריים העבים היה צורך למשוך את התפרים כדי ליצור רווח וזה כאב... אוי, איך שזה כאב... הייתי צריך לעשות את זה עצמאית.

  

 

הורדת תפרים בסין

צוחקים...

 

תפרים באגודל

בוכים....

   

אחרי שיאן לקחנו רכבת לילה של 12 שעות לבייג'ין. בייג'ין היא בירת סין, ומאכלסת כ- 18 מליון בני אדם. בייג'ין היא עיר מתקדמת, מלאה בגורדי שחקים, משרדים, כיכרות, וכבישים רחבים. ואם כבר הפסקתם לשכוח, שנה שעברה בייג'ין אירחה את האולימפיאדה.

  

בשביל לעבור כביש היו דרושות לנו 5 דקות. ויש מקומות שלקח גם רבע שעה... ואני לא צוחק. הכל שם גדול והמרחקים עצומים. זה די מעייף!

  

 

כיכר טיימינג סין

 

כיכר טימינג בייגין

 

כיכר בבייגין

         

יום אחד, טיילנו באזור כיכר טיינאמן. כיכר ענקית, שרק לחצות אותה זה מיני טרק. משם המשכנו לשוק האוכל ולקניונים באזור.

  
ביום אחר הלכנו לעיר האסורה. חצינו את העיר בשלוש שעות, עוצרים בין המבנים השונים, מצלמים, וצועדים עם המוני הסינים ומעט התיירים שסביבנו.

  
העיר האסורה הוא מתחם במרכז בייג'ין סמוך לכיכר טיינאמן, בו היו הקיסר ומשפחת המלוכה גרים. המתחם עצום ומכיל מספר רב של ארמונות, חדרי מגורים ובעיקר שטחים מרוצפים וריקים עצומים בגודלם. הקיסרית האחרונה, התגוררה בעיר האסורה בתחילת המאה ה- 20. המקום כמובן היה אסור לכניסה לפשוטי העם וזרים ורק בעשורים האחרונים נפתחה העיר והמונים פוקדים את המקום.
  

 

אומנם לקח לי שלוש שעות להיות בעיר האסורה, אך זה לא בגלל העניין שהמקום עורר בי, אלא ע"מ לחצות את העיר נדרשת הליכה של כשעתיים, פלוס זה שמדי פעם עצרתי לצלם, לנוח ולהציץ לתוך ארמון או מבנה. המקום אומנם יפה ומרשים, אבל אחרי חצי שעה כבר מציתי את המקום, וכל קנטינה עם קולה קרה או תפוזים היו מפיחים בי רוח חיים לחצי השעה הבאה.

   

נסיעה של קרוב לשעתיים בתוך בייג'ין הביאה אותנו לארמון הקיץ. זהו מתחם אדיר ממדים (כמו כל דבר בבייג'ין) שמכיל, אגמים מלאכותיים, איים, ארמונות, גנים והרבה ירוק.
מקום זה היה ארמון הקיץ והנופש של השושלת הקיסרית הסינית. וכיום הוא מקום מאוד מתייר שמיליוני סינים פוקדים אותו.

   

 

ארמון הקיץ

 

summer palace biejin

 

ארמון הקיץ בסין

      

הסתובבנו כמה שעות במתחם, לאורך האגמים, עברנו גשר לתוך אי, לקחנו סירה לצד השני ואז... נשבר לנו וחזרנו חזרה למרכז. לסיכום: יפה ומרגיע למי שרוצה להירגע. אם אתם מחפשים משהו מעניין זה לא המקום. משהו יפה... כן אבל ממצה את עצמו אחרי כשעה עד שעתיים.

  

בנסיעה של חצי שעה במטרו הגענו למרכז האולימפי. היכן שרק לפני פחות משנה התקיימה אולימפיאדת בייג'ין 2008. המקום לדעתי מרשים. כרגיל (ובטח כבר משעמם לכם לקרוא את זה) המתחם עצום בגודלו. רחבה עצומה שלא נגמרת, איצטדיון קן הקוקייה היה מרשים מבחוץ, וגם הבריכה הייתה יפה ומרשימה מבחוץ על בועותיה הגדולות המעטרות את המבנה.
ההרגשה של לעמוד ליד המבנים הענקיים האלו, שבתקופת האולימפיאדה היו מרכז ההתרחשות ונעשתה בהם היסטוריה גרמה גם לציני כמוני להרגיש באווירה המיוחדת של המקום וליהנות.. 

   

 

קן הציפור

איצטדיון קן הציפור

 

הבריכה האולימפית

הבריכה האולימפית

 

המרכז האולמפי סין

רחבה עצומה של המרכז האולימפי

       

את החומה הסינית כמובן לא פספסנו. העדפנו לנסוע לחומה בסמת'אי ולא לחומה המתויירת, שם בעיקר רואים מיליוני תיירים סינים שמכסים את החומה ולא את החומה עצמה, שגם בעיקר שוחזרה ולא רואים את המקור.

  
היינו חמישה, איתי, רויטל, אסף, ימית ואני. תפסנו סיני מקומי ברחוב שיש לו רכב. הצענו לו כסף שייקח אותנו לסמת'אי מרחק שלוש שעות, ימתין לנו שלוש שעות שנלך על החומה ויחזיר אותנו. בעזרת תיווך של סיני דובר אנגלית סגרנו את פרטי הדיל הצטופפנו ברכב משפחתי ויצאנו לדרך.

  
אותו היום היה חם מאוד בסביבות 39 מעלות. הגענו למקום, החומה היתה מרשימה. היו בה חלקים משוחזרים והיו חלקים שנשארו אותנטיים. טיפסנו כחצי שעה עד לחומה, הילכנו עליה עוד שעתיים לערך, ובדרך חזרה ירדנו בעזרת אומגה ארוכה + שייט קצר. היה יום כייפי, וכמעט שלא היו אנשים במקום, כך שראינו בעיקר חומה סינית ולא תיירים סינים.

  

 

החומה הסינית

 

החומה הגדולה

 

החומה הסינית

 

חומת סין

 

החומה הסינית

 

החומה הסינית

 

אומגה מהחומה הסינית

       

את השבת עשינו באכסניה הסמוכה לביתו של הרב רסקין אחד משליחי חב"ד בעיר. הוא ואשתו אירחו את ימית, יעל, משה ואותי בצורה נהדרת כרגיל בבתי חב"ד בעולם. אוכל טעים ובשפע (אכלתי בשר ועוף אחרי חודשיים מאז הונג קונג).

   

בשלב זה תם ונשלם הטיול שלי בסין. שבועיים הייתי בהונג קונג ועוד חודש וחצי טיילתי בסין עצמה. סין מדינה מעניינת, ויפה. עלות המחייה בה זולה, אבל צריך הרבה סבלנות בשביל לטייל בה, כיוון שהמקומיים לא מדברים אנגלית ומשום מה הם לוקים בחוסר הבנה חמור של פנטומימה, קריאת ציורים והסברים פשוטים. פער התרבויות בינינו הוא אדיר ולכן לרוב הם לא באמת מנסים להבין אותנו התיירים והרבה פעמים מתעלמים מאיתנו כשאנו נגשים אליהם לשאול שאלה.
יחד עם  זאת, הטיול היה מהנה, ועברנו בו הרבה חוויות, בזכות הסינים, בזכות הנופים וכמובן מעל הכל בזכות האנשים איתם טיילתי.

   

שיי-שיי (תודה בסינית)

   

נ.ב
אחרי בייג'ין עלינו צפונה ימית ואנוכי, יומיים נסיעה משולבת אוטובוס ורכבת, לכיוון אולן-באטאר, בירת מונגוליה עליה עוד יסופר במייל הבא...

 

כתבות על סין

סיפורי מסע על סין