האי הצפוני - גייזרים, טרק הטונגרירו, מערות ותולעים זוהרות, רפטינג והדייג הראשון שלי

הגעתי לאוקלנד Auckland בטיסה בת שעה וקצת. שיוצאים מהטרמינל של אוקלנד יש הרגשה שאתה בהודו כיוון שכל נהגי המוניות שם הם הודים, שזה אומר גם בטוח שיעבדו עליך... ואכן, עבדו עלי.

חשבתי להשאר שישי שבת באוקלנד, להשכיר רכב ביום ראשון ולהתחיל לטייל בצפון.
אבל הספיקו לי 4 שעות באוקלנד ודבר ראשון שעשיתי בבוקר יום שישי הוא להשכיר רכב.
טיוטה קורולה שנת 2000 במצב הרבה יותר טוב מהמזדה ששכרתי באי הדרומי, ולא מהודי.

מיד לאחר ההשכרה והצטיידות באוכל נסעתי כ 3 שעות לרוטורואה Rotorua. עיר שלווה ששוכנת על גדות אגם רוטורואה וכל האזור מלא בגייזרים, אדמה מעשנת, מעיינות חמים ובוץ מבעבע ב 90 מעלות סלציוס. התאכסנתי לשבת באכסנייה נעימה שם פגשתי את ג'ספר jesper בחור מדנמרק בגובה של לא פחות מ 2.16 מטר. ממש ענק !

שסיימנו את הרפטינג אחר הצהריים נסענו שעתיים לוואטמו לאכסנייה סמוכה לעיר שם התאחדנו עם גיא, עידו ואסף.
למחרת בבוקר יצאנו למערות, קבוצה של שישה. הטיול למערות כלל ירידה של 27 מטר בסנפלינג (שדרך אגב המילה הזאת כנראה בעברית כי אף ניו זילנדי או תייר ממדינה אחרת לא מבין מזה סנפלינג...זה נקרא upsailing.
לאחר מכן לקחנו כל אחד אבוב וצעדנו אחרי המדריך בתוך המערה שהייתה מלאה מים רדודים. ראינו את התולעים הזוהרות בתיקרות המערה וזה היה יפה בעיקר כשהמדריך היכה עם האבוב על המים וגרם לרעש חזק דבר שגרם לכל התיקרה ליזהור. עשינו אבובים בזרימה חלשה, עברנו במעברים צרים, ירדנו צוקים של 4-5 מטרים ואחרי שעתיים טפסנו חזרה החוצה מהמערה. סה"כ אטרקציה נחמדה ומגוונת, רק חבל שהזרימה בתוך המערה לא הייתה חזקה יותר כך שהקטע עם האבובים היה יותר מעניין.

סנפלינג מגובה 27 מטר
"הכוכבים" ברקע הם תולעים זוהרות

למחרת נפרדתי מכולם ונסעתי לטאפו Taupo, עיירה ששוכנת על גדור אגם טאפו Taupo שהינו האגם הגדול ביותר בניו זילנד.
למחרת בשש בבוקר יצאתי באוטובוס לפארק Tongariro Park. במטרה לעשות את הטרק החד יומי היפה ביותר בניו זילנד ... כך אומרים ... כי אני בחלק היפה שלו לא ראיתי הרבה כי הלכתי שלוש שעות בתוך ענן. הענן היה יפה !
אך עדיין בדרך למעלה נשקף הר הגעש שיש לו צורה של קונוס וחלקו העליון מושלג, ובסוף בדרך למטה כשירדנו מתחת לעננים נשקף נוף יפה של אגם טאפו. בדרך הצלחתי לזהות כמה לגונות קטנות אבל הראות הייתה למרחק של 40 מטר בלבד, אבל הריח החזק והמסריח של גופרית לא השאיר ספק שיש דברים מעניינים מסביב. אלא אם זה בחור שסובל מאמבות ופרזיטים בקיבה שזה עתה בא מהודו....

אחר הצהריים חזרתי לטאפו ושמתי פעמיי עם חשכה למעיינות חמים ליד האגם. מדובר במפל של מים חמים שנשפך לבריכה טבעית חמה ומהבריכה יורד עוד מפל לאגם הקר. בשעה הראשונה היינו שם קבוצה של 6 אנשים אך עד מהרה כולם הלכו למעט ואסים, לבנוני נחמד וחברותי, וישבנו שנינו בבריכה בפארק החשוך שעתיים נוספות מחליפים דעות גם בעניינים פוליטים איך לא...

למחרת נסעתי קרוב ל 4 שעות לחצי האי קורומנדל Coromandel peninsula. הדרך לעיירה קורומנדל הייתה יפה הרבה שטחים ירוקים, פרות וכבשים כמו כמעט כל מקום בניו זילנד, וכשמגיעים לחצי האי נוסעים לאורך החוף ורואים מפרצים יפיפיים.

עליתי לאיזו תצפית יפה על המפרצים והאיים, לדעתי הנוף הנשקף משם יפה יותר מהאבל טזמן שבאי הדרומי. אני חושב שגם כאן הכל תלוי בשיווק וכמה משקיעים בלמכור מקום.

הקורומנדל, מפרצים ואיים יפים

למחר השקם בבוקר יצאתי לדייג עם עוד 12 משועממים. 2 יפנים ועוד עשרה פסיונרים שבאו מצויידים בחכות, פתיונות וציידניות לשלל.
שניים מהדייגים לקחו אותי כבן חסותם נתנו לי פתיונות והדרכה. את החכה קבלתי מבעל הסירה. היה כייף וכדייג מתחיל הפגנתי יכולת טובה למדי כשתפסתי קרוב לעשרה דגים שהיו קטנים מדי שאת רובם החזרנו לים ואלה שלא שפר מזלם הפכנו לפתיונות ע"מ לתפוס את חבריהם. אבל תפסתי שני דגי סנייפר בגדלים של 40 ס"מ ויותר. היה בזה סיפוק ושני "המדריכים" בארי וטים ממש התלהבו. בסוף נתתי להם את הדגים ... שיהיה להם בתיאבון, גם ככה אין לי איך בדיוק לקחת את זה איתי ובטח שלא בא לי להסריח את כל הרכב בריח של דגים.

טים ובארי החונכים שלי	פנסיונר נוסף שעזר לי

לקראת צהריים שבנו למזח ועליתי על הרכב ובהחלטה של רגע החלטתי לנסוע צפונה ולחבור לגיא, עידו ואסף שהיו בעיירה Kaitaia שלפני ה 90 miles beach שבצפון האי הדרומי. הנסיעה ארכה 5 שעות כשעוברים בדרך באוקלנד.
למחרת יצאנו לסיור באוטובוס בחוף 90 המייל שהוא בעצם רק 60 אבל מי באמת סופר. חלקו הראשון היה מעניין ויפה, נסענו קרוב לחצי שעה על חוף ים שאין בו כביש, אבל הוא מוגדר ככביש מהיר ולכן אפשר לנסוע 100 קמ"ש. משמאל הים ומימין דיונות של חול. עצרנו בדרך ליד דיונות גדולות ועשינו סקי חולות, לא הקסטרימי כמו באיקה בפרו והדיונות קטנות בהרבה אבל שמרתי על מסורת וכבר בנסיון הראשון שלי לקראת הסוף אבדתי שליטה עקב המהירות הגבוה שפיתחתי ונכנסתי עם הראש באדמה, כמעט שברתי את הלסת והמשקפיים ... אבל זה לא מנע ממני לעלות שוב ושוב ולגלוש.

  
לאחר מכן נסנענו לחוף יפה ומשם לנקודה הצפונית ביותר שם רואים את שני האוקינוסים מתחברים והמקום יפה.
עד כאן היה סבבה, אבל כנראה בשביל להצדיק את המחיר הסיור כולל עוד כל מני יעדים ודברים משעממים בעליל. עוד חוף עם חול לבן שלדעתי חוף פלמחים יותר לבן ממנו. הנהג שהיה מחובר למקרופון וכל הנסיעה לא הפסיק לבלבל את המוח ניסה להרשים אותנו במיבנים היסטוריים לפני 200 שנה ?! לך תסביר לו שאנחנו מישראל ויש לנו מיבנים בני 3500 שנה. מה גם שהמבנים הללו היו צריפי עץ, כמו בתים של הבילויים או מבנה ממוצע בצריפין....
כבר באותו ערב נסענו לעיירה שקטה בחוף המערבי מרחק 10 דקות נסיעה מ Kaitaia והיינו שם למשך השבת.
גיא, עידו ואסף חזרו בבוקר לאוקלנד ואני המשכתי ל Bay of islands ונסעתי לאורך החופים והמפרצים. יפה מאוד אבל סגנון של נוף כזה ראיתי מספיק בניו זילנד. ואחד החסרונות הגדולים הוא שהמים קרים מדי ואם אין לך חליפה של 5 מ"מ לפחות זה הופך להיות סבל של ממש. ישנתי לילה ב Paihia ולמחרת בבוקר נסעתי כארבע שעות חזרה לאוקלנד להחזיר את הרכב.

אוקלנד גשומה, כבר שבוע שלא מפסיק כאן גשם אבל זה לא מנע מגיא וממני להרשם לקניונים. רק חברה אחת הסכימה להוציא קבוצה במזג האוויר הסוער ואנחנו מיהרנו להרשם.
התכנון היה שמגיעים לאזור של יערות, מצוקים ומפלים ויורדים  בסנפלינג את המפלים שגובהם המצטבר מגיע ל 150 מטר, הגבוה בניהם הוא 50 מטר. אבל מזג האוויר שיבש את התוכניות והפך את הטיול הקניונים הזה לדבר הכי חוויתי שעשיתי בכל החודשיים האחרונים בניו זילנד. סוף סוף משהוא לא מתוכנן, משהוא שמתפקשש... מצבים שהחזרו אותי לימים הטובים של טרקים ואטרקציות בפרו ובוליביה בהם אתה יודע איך אתה מתחיל את הטיול אבל אין לך מושג איך ואיפה תסיים.

  
היום התחיל בנסיעה של 45 דקות מאוקלנד עם עוד 12 מטיילים. שם לבשנו חליפות של 5 מ"מ נגד המים הקרים, שמנו ריתמות של סנפלינג קסדות ויצאנו בנסיעה של 10 דקות עד ליער גשם. כל הזמן ירד גשם והלכנו בתוך שביל ביער. הגענו לנהר שהיינו צריכים לחצות אותו ושם התחיל להיות מעניין כאשר עזרתי לאחד החבר'ה בחור גדול ממדים שלא היה סיכוי שאצליח לעזור לו להתרומם מהנהר ובמקום זה אני עפתי ישר לתוך ממיו הקפואים של הנהר. זו לא הייתה הפעם היחידה, כמה דקות אחרי זה כשהלכנו על סלעים על גדות הנהר קשורים אחד לשני בחבל למקרה שמשהוא יפול לנהר הגועש הוא יעצר על ידי השאר ולא ייסחף למפלים של עשרות מטרים. גיא שהיה לפני איבד שיווי משקל ונפל לתוך הנהר ואני שנייה אחריו נמשכתי ונזרקתי גם כן, אחרי כמה שניות הצלחנו לתפוס בסלע ונמשכנו חזרה לגדה.

כבר בשלב הראשון המדריכים הזהירו שמזג האוויר קשה ומי שמפחד יכול לשוב לרכב ולא יחוייב בתשלום ושזה מצב שקורה פעם פעמיים בשנה.

  
אחרי 10 מטרים נוספים הגענו לראש המפל הראשון בגובה 15 מטר, הזרימה במפל הייתה אדירה ואחרי 5 מטרים בערך נכנסים בתוך המפל ומקבלים בומבה לפנים, חוויה כייפית :) למטה חיכה אחד המדיכים וכיוון את היורדים לאחד מהצדדים של הבריכה למטה ע"מ שלא נסחף 5 מטרים נוספים למפל הבא שגם הוא בגובה של עשרות מטרים. הספקנו לרדת רק שישה אנשים כשכל דקה הבריכה שלרגלינו עולה והמפל מתחזק וכבר לא ניתן להסתכל עליו מרוב המים שהוא מתיז. המדריכים קיבלו החלטה להפסיק כיוון שהתחיל להיות ממש מסוכן. אנחנו השישה שירדנו כבר, חצינו בשלישיות את הבריכה לגדה השניה ופיסטנו ביער במשך שעתיים לחפש דרך להגיע לרכב אבל הנהרות שחצינו שעה קודם לכן הפכו להיות מסוכנים ובעלי זרימה אדירה.

  
השישיה האחרים שעוד לא ירדו גם הם חיפשו דרך לחזור חזרה לרכבים במשך שעה ויותר.
בקיצור, למרות שלא השלמנו את כל המפלים היה יום חוויתי מאוד.
למחרת חמש וחצי בבוקר גיא, עידו ואני תפסנו מונית לשדה התעופה משם לקחנו טיסה לסידני שבאוסטרליה אסף טס יום לפנינו. תם ונשלם הטיול בניו זילנד.

סיכום:
חודשיים טיול בניו זילנד חודש וחצי באי הדרומי ועוד שבועיים באי הצפוני, כ- 5000 ק"מ גמעתי עם המזדה פמילאיה השכורה בדרומי וקרוב ל 2000 ק"מ עם הטויוטה קורולה בצפוני, מבחינת קטל בדרכים... 4 שפנים מתים, שני פוסומים ועייט אחד שלא הספיק להתרומם מטרפו המרוח על הכביש... מה שנקרה: הסעודה האחרונה.

   
ניו זילנד מכילה נופים יפים, בתקופה בה אני הגעתי שזה אמצע פברואר לא היו יותר מדי הרים מושלגים ויכול להיות שזה אחת הסיבות שכמעט ולא היה איזה טרק, אטרקציה או כל דבר אחר בניו זילנד שהרשים אותי במיוחד. אולי גם גודל הציפייה שלי מניו זילנד גררה מידת מה של אכזבה.

  
גם יחסית למדינות אחרות שבקרתי בהם בעבר ניו זילנד היא מדינה מערבית, אין כאן תרבות מעניינת, למרות הנסיון שלהם למכור ולשווק את התרבות המאורית, זה לדעתי לא מרשים ולא מעניין ונטו לתיירים, אותם מאורים ששרים ורוקדים לתיירים חצי ערומים עם שמלות קש במהלך היום, יושבים בערב בבארים, או מול הפלזמה שלהם בבית עם ג'ינס .. זו לא באמת תרבות שחיה ונושמת.

  
יאמר לזכות ניו זילנד שזו מדינה מאוד מסודרת, בכל מקום יש לשכות מידע לתיירים ששמחות לעזור, שירותים בכל מקום, בכל עיירה גדולה ובהרבה קטנות יש את הרשימה הקבועה של אטרקציות כמו באנג'י, מצנחי רחיפה, צניחה חופשית ועוד ועוד.
נהנתי מאוד בניו זילנד, ובקרתי כמעט בכל המקומות שהמעניינים, נהנתי אבל מצאתי.... שלום לך ניו זילנד ...היידה אוסטרליה.